עירית דימונה נ' גילברט ואח'

גזר דין

1.במסגרת הכרעת הדין, זוכה הנאשם מעבירה של ביצוע עבודות בניה ללא היתר, ע"פ סעיפים 145 (א) ו-204 (א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965, וזאת מחמת התיישנות העבירות, עובר להגשת כתב האישום, שכן הבניה בוצעה בשנים 2000 ו-2001, ולא כנטען בכתב האישום.

הנאשם הורשע עם זאת, בביצוע עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר כאמור בכתב האישום, ע"פ הוראות הסעיפים האמורים לעיל, וזאת בגין השימוש שעשה בחלל הגג שהוכשר למגורים, והפך ליחידת מגורים נוספת נפרדת, בה נפתחו גם חלונות ללא היתר, הנאשם השתמש ביחידה הנפרדת בין היתר, בכך שהשכיר אותה בתמורה כספית לשוכר. בנוסף, נאשם בשימוש בגרם מדרגות שהוביל ליחידה הנפרדת, בחניה מקורה ובמחסן, אשר נבנו כולם ללא היתר כדין.

היות שכתב האישום נקב בתאריך 11.11.07, כמועד בו החל ביצוע העבירה, הורשע הנאשם בביצוע עבירה נמשכת, ע"פ סעיף 204 לחוק, מן המועד האמור ועד מועד הגשת כתב האישום המקורי, דהיינו תקופה של כ-4 חודשים.

2.הנאשם, בן כ-62 ע"פ דברי ב"כ במהלך הטיעונים לעונש, ואין לחובתו הרשעות כלשהן.

3.ב"כ המאשימה הדגיש בדבריו את החומרה שבמעשי הנאשם, ואת הצורך שהודגש גם בהלכה הפסוקה, בענישה מרתיעה בעבירות על חוק התכנון והבניה. כמו כן, עמד על כך שהיקף הבניה הבלתי חוקית בה השתמש הנאשם היה גדול – כ-114 מ"ר, כאשר הנאשם הפיק רווח כספי מהשכרת היחידה ו"חסך" עלויות תכנון, אגרות בניה וזמן תכנוני.

ב"כ המאשימה ביקש אפוא, להטיל על הנאשם ענישה מרתיעה, לרבות קנס משמעותי, תשלום כפל אגרת הבניה (שסכומה 6,024 ₪), לפי סעיף 218 לחוק, וכן "קנס לגביית רווחים", ע"פ סעיף 219 לחוק.

4.ב"כ הנאשם ביקש בפתח דבריו, לבטל את הרשעת הנאשם, ולחילופין ביקש להסתפק בהטלת קנס סמלי בלבד.

ב"כ הנאשם עמד על כך, שהנאשם זוכה מהעבירות החמורות של הבניה, גם אם הזיכוי בא מחמת התיישנות, וכן עמד על כך, שכתב האישום נוסח באופן שגוי, לדבריו בזדון, באופן שייחס לנאשם ביצוע עבירת הבניה בחודש נובמבר 2007, בעוד בפועל הסתיימה הבניה בשנת 2000.

ב"כ הנאשם חזר על טענותיו שפורטו במהלך המשפט, ובסיכומים לקראת הכרעת הדין, לענין הגנה מן הצדק, אכיפה בררנית והתנכלות מטעם המאשימה ובעלי תפקידים בה ובעיריית דימונה. בין היתר טען גם, כי ניתנו אישורים בע"פ לחלק הבניה הבלתי חוקית.

ב"כ הנאשם חלק על נתונים שעמדו בבסיס טענות ב"כ המאשימה, לענין היקף ביצוע העבירה, וטען כי לכל היותר מדובר בשימוש בשטח של כ-45 מטר מתוך שטח עליית הגג, כאשר מביאים בחשבון את שיפוע גג הרעפים.

ב"כ הנאשם עמד גם על כך, שהנאשם איננו גר בבית בו בוצעו העבירות מאז חודש אפריל 2008, ומכאן שהפסיק במועד זה לעבור את העבירה. כמו כן, הדגיש את מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, ואת הבעיות הרפואיות מהן סובל, בין היתר מחלות לב בגינן נאלץ לפרוש מעבודתו לפני כ-6 שנים. הנאשם עצמו הוסיף, כי הוא חולה גם בסוכרת.

5.הנאשם נשא דברים בפני ביהמ"ש, ותיאר את הקשיים שחווה במהלך ניהול המשפט. לדבריו, מעולם לא הסתבך בעבירה קודם לכן, ובמהלך הבניה סבר, כי הוא רשאי לבצע את השינויים שביצע בבית.

6.סבורני, כי יש לדחות את בקשת הסנגור לבטל את הרשעתו של הנאשם. הכלל הוא, כי יש להרשיע את מי שביצע עבירה, והחריג של המנעות מהרשעה, יחול רק כאשר הנזק שייגרם לנאשם כתוצאה מהרשעה, יעמוד ביחס בלתי סביר ולא מידתי, לאינטרס הציבורי שבהרשעתו, בהתחשב בחומרת העבירה. הפסיקה פיתחה מבחני עזר להמנעות מהרשעה, ובהם בין היתר, חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, עבריינות קודמת, מידת הפגיעה של העבירה בזולת, הסבירות לעבירות נוספות, יחסו של הנאשם לעבירה והשפעתה על תחומי פעילותו, לרבות תעסוקתו, ועל דימויו העצמי.

העבירה בביצועה הורשע הנאשם, אשר על חומרתה נעמוד להלן, מבוצעת במקרים רבים ע"י אזרחים נורמטיביים. המנעות מהרשעה בעבירה כזו, גם אם מדובר באדם נורמטיבי נעדר הרשעות כלשהן, עלולה לפגוע באינטרס ההרתעה כלפי הציבור (ר' לענין זה ע"פ (ב"ש) 6317/09 מדינת ישראל נ' אילן בן שמעון), מה עוד שבענייננו, מדובר בנאשם שאינו עובד מזה שנים, ואשר הרשעה אינה צפויה לפגוע בתעסוקתו בעתיד, גם אם ישוב לעבוד.

אין אפוא לבטל את הרשעת הנאשם.

7.עבירות על חוק התכנון והבניה, לרבות עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר, הינן עבירות חמורות, הפוגעות בסדר הציבורי ובשלטון החוק. העבירות כרוכות פעמים רבות ביצירת סיכון, באשר חריגות הבניה אינן עומדות תחת פיקוח ובקרה.

היבט נוסף של עבירות אלה, הוא אי השוויון שנוצר בפועל, בין מי שהתעשר או חסך כספים בעצם השימוש בנכס שנבנה שלא כדין, לבין ציבור שומרי החוק, הנדרשים להוציא הוצאות נכבדות ולכתת רגליהם במשרדים העוסקים בענייני התכנון והרישוי, על מנת להשיג את ההיתרים הנחוצים.

כל אלה, מחייבים ענישה מרתיעה של מי שביצע עבירות בניה, או שימוש במקרקעין שלא כדין. הפיתוי הכלכלי העומד מאחרי ביצוע העבירות בד"כ, מחייב פגיעה משמעותית בכיסו של מי שביצע את העבירות, כאשר בעת הטלת העונש, יש ליתן את הדעת גם על הרווח שהופק בגין ביצוע העבירה, ועל החסכון שנגרם ביחס למצב בו היתה מבוצעת הבניה ע"פ החוק.

בענייננו, זוכה כאמור הנאשם מעבירת הבניה, אך הורשע בעבירה של שימוש במקרקעין שלא כדין, ומדובר בשימוש בהיקף נרחב למדי, ביחס לבית פרטי. כן הוכח, כי הנאשם הפיק רווח כתוצאה מן השימוש האמור. יש להטיל עליו אפוא עונש משמעותי ומרתיע. מצד שני, אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות מצבו הבריאותי, בגינו נאלץ לפרוש מעבודתו, ומצבו הכלכלי הדחוק כתוצאה מכך. כמו כן, יש ליתן משקל לכך, שהנאשם הפסיק לעבור את העבירה לפני כשלוש שנים, וכי הרשעתו מתייחסת לביצוע העבירה במהלך כשלושה חודשים בלבד. לנאשם אין כאמור הרשעות קודמות.