עירית בני ברק נ' באומל

פסק דין

מונחת בפני תביעה שטרית שהחלה בפתיחת תיקי הוצאה לפועל בגין שיקים שנתן הנתבע לתובעת ואשר לא כובדו ע"י הנפרע.

עיריית בני ברק (להלן: "התובעת") הינה רשות מקומית המוסמכת לגבות היטלים ומיסים עפ"י דין, לרבות תשלומי ארנונה.

יוחנן באומל וצילה באומל (להלן: "הנתבעים"). על פי ספרי העירייה התנהל חשבון משלם על שמם שמספרו 45703200011 כמחזיקים של נכס מקרקעין בתקופה שמשנת 1995 ועד לחודש 6/2002, הנמצא ברחוב החשמונאים 32 בני-ברק, (להלן:"הנכס").

הנתבעים מסרו סדרת שיקים עבור החוב אך שיקים אלו חזרו. בין הצדדים נערך הסדר, במסגרתו הושבו לנתבעים השיקים הישנים ותמורתם התקבלו שיקים חליפיים.

הנתבעים אישרו כי בוצע הסדר הנ"ל אך לטענתם ההמחאות נפרעו והחוב המבוקש אינו תואם את החוב האמיתי שכן הרשות חייבה את הנתבעים בכפל חיוב. מוספים וטוענים הנתבעים כי לא התקבלו קבלות בגין ההמחאות שנפרעו. הנתבעים פנו לעירייה לקבלת הסבר על החיובים, נפגשו עם העובדים הרלוונטיים אך ההסברים שקיבלו לא הניחו את דעתם.

התובעת פתחה 4 תיקי הוצל"פ כנגד הנתבעים. סה"כ החוב המצטבר כנגד ההמחאות הנמצאות בידי התובעת נכון ליום 26.03.2008 עמד על סך 63,004 ₪.

לבקשת הנתבעים מיום 04.09.05 ובהתאם להחלטת כבוד הרשם יוחנן גבאי מיום 22.11.05 ובהתאם להחלטת כבוד הרשמת גרינוולד יוכבד מיום 29.12.05, עוכבו הליכי הוצאה לפועל והתיקים הועברו לדיון בבית המשפט.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

נטל ההוכחה

בדרך כלל תובעת הטוענת טענה החשובה לעמדתה במשפט נושאת בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובעת המבקשת סעד, נושאת בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).

עם זאת שונים הם פני הדרים כשהתובעת היא רשות מקומית וחל עליה חזקת תקינות מעשי המינהל. יתירה מזה, זו תביעה שטרית בה מתהפך נטל הראייה שכן טענות הנתבע הן טענות מסוג של "הודאה והדחה". לעניין זה ההלכה היא, שכאשר טענת הגנת הנתבע היא מסוג "הודאה והדחה" הרי שנטל הראיה והשכנוע רובץ על כתפיו. ראה, למשל, ע"א (חיפה) 4224/99 משה אסאו נ' בנק דיסקונט לישראל, [פורסם בנבו].

משכך, לעניין החוב הנטען, הנתבעים הם בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ונטל ההוכחה להוכיח טענותיהם לעניין פרעון החוב מוטל עליהם.

חזקת תקינות מעשי הרשות המנהלית

חזקת תקינות מעשה המינהל משמעותה היא שרשות מנהלית פועלת כדין אלא אם יוכח ההיפך. אמות המידה להתערבות ערכאות המשפט בהחלטות הרשות המנהלית מעוגנות במשפט המנהלי, אך כללים אלו חלים גם על תביעות כספיות של רשות עירונית מכוח חוק כפי שקבע כב' השופט שנלר בע"א 2153/08 עירית ת"א נ' נולביץ'. התובעת, כרשות מנהלית נהנית מחזקת החוקיות (המכונה לעיתים גם בשם חזקת תקינות או חזקת כשרות) המניחה כי פעולת הרשות היתה כדין ועל הטוען אחרת, עליו הראייה (ראה גם בג"צ 1227/98 מלביסקי נ' שר הפנים, פד"י נ"ב (4) 690).

העילה השטרית

כל שטר, כולל אלו הנדונים בענייננו, נמשך או נעשה במסגרת עסקה בין המושך לנפרע. במקרים מעין אלו מקנה משיכתו של השטר לנושה האוחז בשטר עילת תביעה נוספת כנגד החייב, זו העילה השיטרית.

הכלל בדין האמריקאי (ראה למשל: Brady on Bank Checks (7th ed., 1992) 4.4) שאומץ בפסיקה בישראל קובע חזקה שהשטר הוא "פירעון מותנה" של עסקת היסוד. כל עוד מחזיק האוחז בשטר הנמשך עומדת לזכותו העילה השיטרית למימוש זכויותיו כאשר העילה החוזית "רדומה" היא ונחשבת כאילו נפרעה זה מכבר.[ ובעינינו העילה החוזית היא זכותה על פי דין של הרשות המקומית לגבות דמי ארנונה ], כאשר מסרב המושך לממש את השטר, קמה ומתעוררת לה העילה החוזית בצידה של העילה השיטרית ושתיהן כאחת עומדות לשימושו של האוחז לתבוע בהן זכויותיו כלפי מושך השטר. (ראה: ש' לרנר דיני שטרות (הוצ' לשכת עוה"ד, תשנ"ט –1999), 101-105. וכן ע"א 44/81 ולירו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים פ"ד לז(1) 732. ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ פ"ד לג(1) 304).