עירית בני ברק נ' אפרהימי

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר אשר הוכתרה בכותרת "התנגדות מוגשת במועד אם יהא צורך בקשת הארכת מועד". בבקשה זו נטען כי החתימה על גבי השיקים אינה חתימתו של המבקש וכי המבקש לא קיבל אזהרה עד היום ואת בקשת הביצוע ראה לראשונה לאחר שקיבל התראה על הגבלה. המבקש טוען כי עיין באישור המסירה והחתימה על אישור המסירה אינה חתימתו. עוד נטען כי בקשת הביצוע לוקה בחסר שכן לא צויין מכוח מה תובעים את המבקש ובהעדר עילה, דין בקשת הביצוע להמחק או להידחות.

בראשית דבריי אומר כי סדר הדיון הראוי בנסיבות העניין הוא בחינת הצורך בהארכת המועד טרם גישה לגופם של דברים ובין השאר טרם גישה לטענה כי נפל פגם בבקשת הביצוע שכן גם לו סבר המבקש כי נפל פגם בבקשת הביצוע, היה עליו להעלות זאת תוך המועד המתאים במסגרת ההתנגדות או בעתירה למחיקת התביעה.

בפתח הדיון כאמור עמדה ב"כ המשיבה על הטענה כי ההתנגדות הוגשה באיחור וביקשה לחקור לעניין זה. בחקירתה הציגה ב"כ המשיבה בפני המבקש נתונים מתיק ההוצאה לפועל מהם נלמד כי המבקש שילם סכום של 1,383 ₪ לתיק ההוצאה לפועל באמצעות שובר בשנת 2006 וכי הובא בצו מאסר בפני רשם ההוצאה לפועל בשנת 2007. כמו כן, הוצג בפני המבקש אישור מסירה של האזהרה מתיק ההוצאה לפועל משנת 2005, אולם המבקש הכחיש את החתימה על אישור המסירה. כמו כן, הוצג בפני המבקש אישור מסירה לחברת אורנים ייבוא ושיווק בע"מ גם הוא משנת 2005, אשר עליו מצויין "דורון סירב לקבל בטענה שזה לא שלו" והמבקש השיב כי יש להביא את מבצע המסירה לעדות.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה את בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים שירשמו כאשר הטעם המיוחד הוגדר בפסיקה ככזה שאינו תלוי במבקש ואילו טעם שתלוי במבקש לא התקבל כטעם מיוחד המצדיק הארכת המועד. אומנם הגישה בפסיקה היא גמישה וקיימת שחיקה של עקרון הטעם המיוחד ובית המשפט נוטה לבחון את איזון האינטרסים בין הצדדים בבוחנו שאלה של הארכת מועד, אולם גם במקרה כזה נדרש המבקש לנמק ולהבהיר כיצד קרתה התקלה ולא להסתפק בבקשה סתמית.

כאמור, בחקירתו אישר המבקש כי הובא בפני רשם ההוצאה לפועל ונחקר בפניו בשנת 2007. טען בפני ב"כ המבקש כי מצבו הנפשי בעת חקירתו בפני רשם ההוצאה לפועל היה קשה ולא יכול היה להעלות טענות לגבי עצם חבותו. עם כל הכבוד איני יכולה לקבל טענה זו. עצם הבאתו של המבקש בפני רשם ההוצאה לפועל בשנת 2007 מעידה על ידיעתו אודות תיק ההוצאה לפועל כבר במועד זה. נכון שהמבקש לא היה רשאי להעלות טענות לגבי עצם חבותו באותו זמן, אולם לא היה בכך כדי למנוע ממנו להעלות טענות לגבי החבות בתוך 20 ימים מיום שהובא בפני רשם ההוצאה לפועל, דהיינו, להגיש את ההתנגדות בתוך 20 ימים מיום ביצוע צו המאסר.

המבקש לא טען דבר וחצי דבר לעניין זה בתצהירו. המבקש טען בסעיף 5 בתצהירו כי עיין באישור המסירה של האזהרה ולפיכך סביר להניח כי צילם את אישור המסירה מתוך תיק ההוצאה לפועל, קרי; תיק ההוצאה לפועל פתוח בפניו ויכול היה להתייחס לנתון בדבר הבאתו בפני רשם ההוצאה לפועל עוד בתצהיר וליתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא הגיש את ההתנגדות כאמור.

איני יכולה לקבל טענה כי בעת שהובא המבקש נדונו בפני רשם ההוצאה לפועל שלושה צווי מאסר ואזי המבקש לא ידע במה מדובר, משום שהוא מסובך במספר חובות וחשב שמדובר בחוב לבנק שכן לא נטענה ולא הוכחה כל מניעה לבדוק מה הוא כל אחד מתיקי ההוצאה לפועל שבגינם הובא בפני רשם ההוצאה לפועל.

בנסיבות אלה, שוכנעתי כי המבקש ידע אודות קיומו של תיק ההוצאה לפועל לפחות בשנת 2007 ולפיכך היה עליו להגיש בקשה להארכת מועד מנומקת ומפורטת המסבירה מדוע לא התגונן עוד משנת 2007.

בכך לא אסיים, כאמור, המבקש אישר כי שילם סכום לתיק ההוצאה לפועל בשנת 2006. המבקש לא הסביר בצורה ברורה מדוע שילם את הסכום ובכל זאת לא בדק בגין מה שילם ונתן הסבר שמתייחס למעשה להבאתו בפני רשם ההוצאה לפועל שנה מאוחר יותר. דהיינו, קיימת ראיה נוספת המעידה על ידיעתו של המבקש אודות תיק ההוצאה לפועל כבר משנת 2006.

גם בכך לא הסתיים. אישור המסירה של האזהרה מתיק ההוצאה לפועל אשר הוצג בפני המבקש מלמד כי המסירה בוצעה באמצעות רשות הדואר. סעיף 57ג לפקודת הראיות מקים חזקה כי מסירה שבוצעה באמצעות רשות הדואר, הינה מסירה כדין. הנטל לסתור את החזקה מוטל על המבקש. המבקש התייחס בתצהירו לקבלת האזהרה והכחיש חתימתו עליה. מדובר באמירה כוללת וסתמית אשר אינה מספקת לצורך סתירת החזקה האמורה. המבקש טען בחקירתו כי במקום קיימות הרבה משפחות איפרהימי או למעשה נוכחים הרבה מבני משפחתו. תקנות סדר הדין האזרחי מתירות מסירה לבין משפחה ואזי גם לו היה מדובר במסירה ע"י בן משפחה, לא בהכרח שהייתה נתפסת זו כמסירה שלא כדין. בנסיבות אלה, משהמבקש לא סתר את חזקת תקינות המסירה של האזהרה מתיק ההוצאה לפועל, איני מקבלת את טענתו כי לא אמור היה להגיש בקשה להארכת מועד.

סיכומם של דברים אלה הוא כי קיימים שלושה מועדים שהוכחו בפני שבהם ידע המבקש אודות תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו. האחד, בשנת 2005 שהמבקש ניסה להכחישו אולם לא קיבלתי טענה זו. השני, בשנת 2006 שהמבקש לא ידע לתת לו הסבר. והשלישי, בשנת 2007 שגם לו המבקש לא נתן הסבר.

בסיכומיו ביקש ב"כ המבקש כי אתייחס לטענות ההגנה כמצדיקות הארכת מועד בנסיבות העניין. הגישה בפסיקה היא כי טענות ההגנה ישמשו טעם מיוחד להארכת מועד רק במקרים מיוחדים וסבורני כי אין זה המקרה אשר טענות ההגנה ישמשו בו כטעם מיוחד. באיזון האינטרסים בין הצדדים יש לקחת בחשבון לא רק את רצונו של המבקש להתגונן כנגד התביעה אלא גם את האינטרס של הצד שכנגד כי יהיה סוף להליך. משנוכחתי כי היו למבקש לפחות שלוש הזדמנויות לפני מספר שנים להתגונן כנגד התביעה ולהעלות את הטענות ולא עשה כן, איני סבורה כי די בדברים שהעלה כהגנה כדי להתעלם מכך ולהצדיק הארכת מועד.

לאור כל הדברים האמורים לעיל, אני דוחה את בקשת הארכת המועד של המבקש ומשכך למעשה לא עבר המבקש את המשוכה לצורך דיון בהתנגדות.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ + מע"מ.

ככל שעוכבו הליכים בתיק הוצאה לפועל מספר 0175948055, מורה על החייאת ההליכים.

ניתנה והודעה היום כ"ו חשון תשע"א, 03/11/2010 במעמד הנוכחים.

שרון הינדה, רשמת

החלטה

הרצון לערער או לשקול אם לערער אינו טעם לעיכוב ביצוע כשמדובר בחיוב כספי ולפיכך אני דוחה את הבקשה.

ניתנה והודעה היום כ"ו חשון תשע"א, 03/11/2010 במעמד הנוכחים.