עירית באר-שבע נ' עבדו

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות לפי סעיפים 3(ב)(2) ו3(ג)(2), לחוק העזר לבאר שבע (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א – 1991, בכך שהעמיד רכבו בשני מועדים שונים במקום חניה מוסדר ולא שילם אגרת חניה, והכל כמתואר בכתב האישום.

לטענת הנאשם הוא הצמיד כרטיס איזי פארק, אלא שכיוון שהחלון הקדמי שמאלי של הנהג היה תקול, הוא הצמיד זאת לחלון השמאלי האחורי.

מטעם המאשימה נשמעה עדות הפקחית רושמת שני הדו"חות, אשר העידה כי בשני המקרים השונים, עשתה סריקה מסביב לכל הרכב ולא ראתה שום אמצעי חניה.

הוגשו תמונות ומהן עולה כי הנאשם לא הצמיד את מכשיר האיזי פארק לחלונות הרכב.

אציין כי אין תמונה חד משמעית של החלון האחורי שמאלי, אולם הפקחית העידה שסרקה את הרכב היטב בשני המועדים.

האמנתי לפקחית שעדותה הייתה רצופה.

לא מצאתי מקום לתת אמון בנאשם, אשר סתר גרסאותיו במספר מקרים. תחילה טען שהחלון היה מקולקל חודש ימים וכי תיקן אותו בעצמו, בהיותו איש מקצוע. הנאשם טען שתיקן את החלון רק לאחר שקיבל את הדו"חות, כיוון שהדבר לא הפריע לו עד אז. ואולם, הנאשם טען שאת הדו"חות קיבל בחודש מרץ 2008 וכי עד אז לא ידע עליהם ובכך שינה גרסתו, שכן מדובר בתקופה של כ – 4 חודשים.

גרסתו של הנאשם תמוהה גם נוכח העובדה שטען שהוא מכיר את החוק ויודע היכן לשים את המכשיר וכשנשאל מדוע לא שם את המכשיר בחלון הימני קדמי, השיב כי אינו זוכר מדוע לא עשה זאת, הגם שלא יכול היה לאשר שהחלון הימני היה מקולקל.

בתמונות ניתן לזהות שהדו"ח הוצמד לרכב וגרסתו של הנאשם, שלא ראה את הדו"חות כלל על הרכב, אף היא עומדת בסתירה לראיות בתיק.

משום כך, אינני יכול לבסס ממצא עובדתי כלשהו או אף ספק בעדותו של הנאשם, שכאמור אינה מהימנה עלי.

אציין עוד, שהנטל להוכיח את תשלום האגרה, מוטל על מי שטוען ששילם והנאשם לא עמד בנטל זה.

אינני מקבל גרסת הנאשם כאמור גם בנספח נ/1, שלפיה לא ניתן לקבל אישור על החניה. ידוע הוא שכאשר מטעינים מחדש אמצעי האיזי פארק, ניתן לקבל תדפיס חניות. הנאשם לא עשה זאת ונוכח העובדה שגם כך גרסתו אינה מהימנה, אינני מקבל טענתו בדבר קשיים להוכיח גרסתו.

כאמור, ביהמ"ש התרשם מהעדה מטעם המאשימה, ומצא שיש לקבל את גירסתה ומנגד בית המשפט לא נתן אמון בגרסת הנאשם.

בכך, יש לקבוע, כי המאשימה הרימה את הנטל המוטל עליה, להוכיח, מכל לכל ספק סביר, את העובדות המתוארות בכתב האישום. משאלו מקימות את העבירות המיוחסות לנאשם, אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו כמתואר בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום ד' שבט תשע"א, 09/01/2011 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן, שופט

גזר דין

לאחר ששמעתי את הראיות בתיק, הורשע הנאשם בביצוע שתי עבירות לפי סעיפים 3(ב)(2) ו – 3(ג)(2) לחוק העזר לבאר שבע (העמדת רכב וחנייתו) התשנ"א – 1991, בכך שהעמיד רכבו במקום חניה מוסדר מבלי לשלם אגרה, והכל כמתואר בכתב האישום.

מדובר בשתי עבירות מסוג של ברירת משפט כאשר הקנס הנקוב בצד כל אחת מהן היה 100 ₪. ואולם, משביקש הנאשם לעשות שימוש בברירה, שוב אין הקנס המקורי רלוונטי עוד והקנס המקסימלי הוא זה הקבוע בסעיף 254 לפקודת העיריות [נוסח חדש], והוא כיום 3,600 ₪.

הנאשם לא ביצע "שפיטה עצמית" אלא ביקש להישפט וחייב הליך הוכחות, בסופו הורשע.