עירית באר-שבע נ' דהן

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי סעיף 9(א), לחוק העזר לבאר שבע (איכות הסביבה) התשנ"א – 1991, בכך שביום 14/01/07 עשה צרכיו במקום ציבורי, והכל כמתואר בכתב האישום.

מטעם המאשימה נשמע מר דניאל טפר, המשמש כפקח בעיריית ב"ש, אשר העיד כי ביום האירוע, זיהה את הנאשם עומד ליד מונית, מכנסיו מופשלים ואיבר מינו בחוץ והוא מטיל את מימיו.

הפקח העיד עוד כי כאשר החנה את רכבו וניגש לנאשם, נטל הנאשם בקבוק מים מתא המטען והחל לשפוך את תוכנו על שלולית השתן תוך שהוא טוען שהוא שוטף ידיים.

הנאשם טען כי לא עשה את העבירה המיוחסת לו וכי בדיוק סיים לתקן תקר בגלגל והכניס את הגלגל התקול ואת המגבה לתא המטען, הוציא משם בקבוק מים ושטף ידיים.

נתתי אמון בגרסת הפקח, שגם הגיש דו"ח אירוע מפורט.

טענתו של הנאשם כאילו החליף גלגל, לא עלתה כלל במועד המענה, והנאשם לא יכול להסביר מדוע, לכאורה לאחר שסיים לתקן את התקר, הוא הכניס הכל לתא המטען וחזר דווקא לצד ימין של הרכב, במקום לשטוף ידיים מאחורי הרכב ולחזור לתא הנהג.

הנאשם טען שהוא זוכר היטב את האירוע, אך לא ידע להסביר את הסתירות בעדותו ונדמה כי כאשר הוא נדרש להסביר את הפרטים התמוהים, אלו נשכחים לפתע מזכרונו.

בניגוד לעדותו של הפקח, הרי שעדותו של הנאשם, שכאמור הייתה שזורה בתמיהות, אינה מהימנה עלי.

לאור האמור יש לקבוע כי המאשימה הרימה את הנטל המוטל עליה, להוכיח, מעל לכל ספק סביר, את העובדות המפורטות בכתב האישום.

כיוון שהעובדות מקימות את העבירה המיוחסת, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו, כמתואר בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום ד' שבט תשע"א, 09/01/2011 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן, שופט

גזר דין

לאחר ששמעתי הראיות בתיק, הורשע הנאשם בביצוע עבירה לפי סעיף 9(א) לחוק העזר לבאר שבע (איכות הסביבה) התשנ"א – 1991, בכך שהטיל מימיו במקום ציבורי, והכל כמתואר בכתב האישום.

מדובר בעבירה של ברירת קנס, כאשר הקנס הנקוב בברירה הינו על סך של 660 ₪.

הנאשם לא עשה שימוש בברירה, התייצב בבית המשפט וכפר בעובדות כתב האישום ועל כן היה צורך בניהול ההליך.

בשלב זה של ההליך הקנס הנקוב בברירה, אינו רלוונטי עוד והקנס המקסימאלי הוא זה הקבוע בסעיף 254 לפקודת העיריות [נוסח חדש], בסך של 3,600 ₪.

יש להביא לקולא את הזמן שחלף, כאשר לא היה זה באשמתו של הנאשם. מטעם זה, לא אמצא את הדין עם הנאשם, למרות שמדובר בהליך שנוהלו בו הוכחות.

בנסיבות אלו ובהתחשב במהות העבירה, אני דן את הנאשם לתשלום קנס כספי בסך של 700 ₪. הקנס ישולם בשני תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 01/03/11 וב – 1 לחודש שלאחריו.

לא ישולם התשלום הראשון במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי.