עירית אשקלון נ' נגר

בפני

שופטת נגה שמואלי-מאייר

הכרעת דין

1. כתב האישום:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו ביצועה של עבירה של ביצוע עבודה/שימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר בניגוד לסעיפים 145+204(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, בכך שבמהלך השנים 2008-2009 הקים במספר הזדמנויות גדר באורך של כ-11 מטר ובגובה של כ-2.5 מטר, וזאת ללא היתר כדין.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, אולם טען כי במקרה דנן עומדות לו שתי טענות הגנה – טענת "זוטי דברים" וטענת "הגנה מן הצדק", ועל כן יש לזכותו מן המיוחס לו בכתב האישום. מנגד, התביעה טוענת כי יש לדחות את טענות ההגנה של הנאשם ולהרשיעו על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום.

2. דיון והכרעה:

2.א. טענת "זוטי דברים":

הגנת "זוטי הדברים" מעוגנת בסעיף 34יז לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לפיו "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך". לטענת הנאשם, בנייתה של הגדר נשוא כתב האישום מהווה בנסיבות המקרה מעשה מינורי אשר אין להעמיד לדין פלילי בגינו.

אין בידי לקבל טענה זו. השיקול המכריע במכלול השיקולים הרלוונטיים בבוא בית המשפט לבחון טענה של "זוטי דברים" הינו שיקול "האינטרס הציבורי" (לעניין זה ראו יעקב קדמי, על הדין בפלילים, חלק ראשון (מהדורה מעודכנת, 2004), בעמ' 556). כפי שעולה מנספח ת/6 לסיכומי המאשימה, ועדת הערר המחוזית אשר דנה בבקשת הנאשם לקבלת היתר בנייה לגדר נשוא כתב האישום מצאה כי "הגידור המבוקש מספח למעשה חלק מהשטח המיועד למרחב הציבור (לרחבה) לטובת בעל מקרקעין בודד. כך, הגידור המבוקש פוגע קשות ברעיון התכנוני של רחבה מרוצפת באזור זה בכלל, ובמעבר לשצ"פ במזרח בפרט... יוטעם, אין כל נימוק תכנוני או אדריכלי המצדיק גידור חלק מהרחבה הציבורית... גידור שכזה מהווה פגיעה אדריכלית וארכיטקטונית ומעקר את הרעיון התכנוני של נספח הבינוי בחלק זה, ומצד שני אין בו כל תועלת לציבור" (ראו סעיפים 34 ו-40 לנספח ת/6), וכי "הגידור המבוקש אכן מהווה פגיעה הן במרחב הציבורי והן בעוררים... מדובר בפגיעה ברחבה הציבורית אשר לה יש תפקוד הן ברחוב הרצל כפי שהוא היום והן בפיתוח העתידי" (ראו סעיפים 50 ו-51 לנספח ת/6).

נוכח דברים אלה של ועדת הערר המחוזית, אין בידי אלא לקבוע כי במקרה דנן האינטרס הציבורי שבשמירת המרחב הציבורי לרווחת כלל התושבים גובר על האינטרס הפרטי של הנאשם שבבניית הגדר הפוגעת במרחב זה, ועל כן אין בידי לקבל טענתו של הנאשם כי בניית הגדר מהווה מעשה קל ערך בנסיבות העניין.

לא זו אף זו, המאשימה הגישה לבית המשפט את הנחיות העבודה בעניין אכיפת חוק התכנון והבנייה אשר פורסמו ע"י הלשכה המשפטית של עיריית אשקלון ביום 19/12/2005 (סומן ת/3), לפיה בניית גדרות "בין שכנים בבנייה קלה/קשיחה עד גובה 1.20 מ' ועד 2.00 מ' בהסכמת השכן ובאישור מהנדס" הינה בגדר "זוטי דברים", אשר בגינה לא יירשם דו"ח. כפי שהעידה עדת תביעה 2, עו"ד גור-רפלד, אשר כתבה את ההנחיה האמורה, המקרה של הנאשם לא נופל לגדר המקרים עליהם חלה הנחיה זו, שכן, בין היתר, במקרה זה שכניו של הנאשם לא נתנו הסכמתם לבניית הגדר, ולא ניתן אישור מהנדס לבנייה זו (ראו פרוטוקול הדיון מיום 30/6/10, עמ' 15, ש' 16-20). הנחיות אלו, אשר נקבעו ע"י הגורם העירוני האמון על הגנה על החוק העירוני והאינטרס הציבורי, מהווים אינדיקציה נוספת לכך כי המעשה המיוחס לנאשם אינו נופל להגדרת "זוטי דברים". חזקה על הרשות העירונית כי בקובעה את ההנחיות האמורות שקלה את מלוא השיקולים הרלוונטיים, תוך איזון ראוי בין אינטרס הפרט לאינטרס הכלל.

לאור האמור לעיל, הנני דוחה את טענת הנאשם להגנת "זוטי דברים".

2. ב. טענת "הגנה מן הצדק":

טענת "הגנה מן הצדק" הוכרה במשפט הישראלי הן כטענה מקדמית המעוגנת בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, המובילה לביטולו של כתב האישום, והן כטענת הגנה מהותית המובילה לזיכויו של הנאשם (ראו עמ"ק 282/07 (שלום הרצליה) מדינת ישראל נ' יהושע ואח' (פורסם בנבו)).

טענת הנאשם ל"הגנה מן הצדק" נחלקת לשתי טענות משנה השלובות זו בזו: ראשית, הנאשם טוען כי כתב האישום כנגדו מקורו בהתעמרותה של המאשימה כלפיו; ושנית, הנאשם טוען כי כתב האישום כנגדו מקורו באכיפה בררנית של המאשימה.

2. ב. 1. התעמרות המאשימה:

לטענתו של הנאשם, התנהלותה של המאשימה בהליך זה מגיעה לכדי רדיפה אישית והתעמרות מכוונת בו.

ברם, טענה זו של הנאשם נותרה טענה בעלמא, שלא נתמכת בראיות של ממש. למעשה, ראיותיו היחידות של הנאשם להתנהלות זו הן העובדה כי עדת תביעה 2, התובעת העירונית במועד הגשת כתב האישום, פנתה ישירות למחלקת רישוי ופיקוח של עיריית אשקלון והורתה על הוצאת הדו"ח כנגד הנאשם בגין בניית הגדר (על אף שבפנייתו הקודמת של הנאשם למחלקת רישוי ופיקוח נאמר לו שם כי בניית הגדר הינה בגדר "זוטי דברים"); והעובדה כי הדו"ח בגין בניית הגדר הבשיל לכדי כתב אישום במהירות רבה תוך "דילוג" על טיפול בדו"חות אחרים אשר ניתנו באותה תקופה ע"י העירייה. לטענת הנאשם, התערבותה הישירה של התובעת העירונית בעניינו אל מול מחלקת הרישוי והפיקוח נובעת מרצונה להתנכל לו ולרדוף אותו באופן אישי, כאשר הראיות לכך הן המהירות בה הוגש כתב האישום נגדו ומיעוט כתבי האישום המוגשים בגין עבירות דומות (עניין זה יידון בפרק 2.ב.2. להלן).

ברם, כפי שיובהר להלן, הנאשם לא סיפק כל הסבר המניח את הדעת לרצון זה, פרט לאמירות סתומות ובלתי מבוססות.