עירית אשדוד נ' א.א.החברה הישראלית לטיפול בפסולת בע"מ ואח'

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, המייחס להם עבירות של ניהול עסק טעון רישיון מבלי לקיים תנאי מתנאי הרישיון ושל הפרת צו בית משפט, בניגוד לסעיפים 14, 15, 16 ו-18 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968.

נוכח העובדה כי נאשמת 1 אינה פעילה זה מכבר, ביקשה ב"כ המאשימה להשית עונש על נאשם 2 בלבד, בהיותו אחד ממנהליה של נאשמת 1 בתקופה הרלוונטית לכתב האישום המתוקן.

בבואי לגזור את דינו של נאשם 2 נתתי דעתי הן לשיקולים לחומרא והן לשיקולים לקולא. מחד, לא התעלמתי מחומרת העבירות בהן הורשע נאשם 2 ומעברו הפלילי. נאשם 2 הפעיל באמצעות נאשמת 1 אתר להטמנת פסולת יבשה, אולם עשה כן תוך הפרה של תנאי רישיון העסק, בכך שלא תיחם את האתר בגדר מתאימה, לא סלל ולא הרטיב את דרכי הגישה לאתר באופן שימנע התעופפות אבק, וכן לא חתך את פסולת הצמיגים שהושלכה באתר, כנדרש על פי תנאי המשרד לאיכות הסביבה. זאת ועוד, הנאשם הפר צו שיפוטי, בכך שבביקורת שבוצעה באתר ביום 31/10/04 עלה כי נאשם 2 מוסיף ומפר את תנאי הרישיון, על אף ההסכמות שקיבלו תוקף של צו שיפוטי במסגרת ב"ש (שלום אשדוד) 1826/04, לפיהן עליו לפעול באופן מיידי להתאמת האתר לתנאי הרישיון. זאת ועוד, מדובר בנאשם בעל עבר פלילי, הכולל הרשעה אחת משנת 2008 בעבירות של ביצוע עבודות בנייה ללא היתר/בסטייה מהיתר ושימוש חורג במקרקעין.

מיותר להכביר מילים על הסכנה הפוטנציאלית לשלומו ולבריאותו של הציבור, ועל הנזקים הסביבתיים העלולים להיגרם מאי עמידה של עסק כדוגמת עסקם של הנאשמים בתנאי הרישיון. ניהול אתר להטמנת פסולת, במיוחד כאשר מדובר באתר בעל קיבולת הטמנה גבוהה, טומן בחובו אחריות סביבתית מוגברת, והפעלת אתר כזה בלי עמידה במלוא תנאי הרישיון הינה תופעה שיש לשרש מן היסוד. שומה על בית המשפט להרתיע את העוברים עבירות כגון אלה בהן הורשע הנאשם באמצעות ענישה מחמירה, ולשגר מסר חד משמעי וברור לציבור לפיו הפוגעים בסביבה תוך התעלמות מחוקי רישוי עסקים ומצווים שיפוטיים – ייתנו את הדין בשל כך.

מנגד, לא אוכל להתעלם מנסיבות ביצוע העבירות ומנסיבותיו האישיות של נאשם 2, כפי שאלה נפרשו מפי בא כוחו. מדובר בנאשם אשר ניהל את העסק במשך שנה אחת בלבד, ונקלע לבעיות כלכליות קשות עקב כך. זאת ועוד, נתתי דעתי לכך כי מדובר בעסק שאינו פעיל מסוף שנת 2004; לחלוף הזמן הניכר מאז ביצוע העבירות נושא כתב האישום המתוקן; לתיקון המשמעותי לקולא בעובדות כתב האישום; להודאת הנאשם ולחיסכון בזמן שיפוטי יקר.

לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הרלוונטיים, מצאתי לנכון באיזונם של דברים לדון את נאשם 2 לעונשים הבאים:

קנס בסך של 30,000 ₪.

הקנס ישולם ב-15 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, כשהראשון שבהם בתוך 60 יום מהיום.

אם לא ישולם הקנס, או אחד משיעוריו במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי.

הנאשם יחתום תוך 14 יום על התחייבות כספית בסך של 60,000 ₪, שלא לעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע במשך שנתיים.

אי חתימה על ההתחייבות תביא למאסרו של נאשם 2 למשך 10 ימים.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום מיום קבלת גזר הדין לביהמ"ש המחוזי.

ניתן היום, א' שבט תשע"ב, 25 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: