עירית אשדוד נ' סלע מוצרי בטון ואח'

החלטה

בפסק הדין של בית המשפט המחוזי (ע"א 38589-10-11) אשר ניתן במסגרת הערעור שהוגש על פסק הדין שניתן בתיק זה, נקבע כי על התובעת לערוך חשבון מחדש, בו יבואו לידי ביטוי כל ההנחות שאושרו לנתבעת 1. כן נקבע, כי התיק יוחזר לבית משפט זה, כדי שייקבע סכום החיוב, לאחר שיוגש החישוב כאמור.

התובעת הגישה הודעה על פירוט ההנחות שאישרה בחיובי הארנונה לנתבעת 1. הפירוט שהוגש נתמך בתצהירה של גב' מננה יוספשוילי, מנהלת מחלקת עסקים במחלקת הגבייה.

בתצהיר שהוגש מטעם התובעת פורטו הערכים הכספיים של ההנחות שאושרו לנתבעת 1, בכל אחת מהשנים הרלבנטיות. הפירוט שהובא במסגרת התצהיר, התייחס לנכסים השונים, עם הסבר לגבי ההנחות שניתנו.

לעמדת התובעת, הפירוט שהובא במסגרת התצהיר שהוגש כעת מלמד כי כל ההנחות שהתובעת אישרה לנתבעת 1, באו לידי ביטוי בפנקסי העירייה.

הנתבעים בתגובתם טענו, כי הפירוט שהוגש אינו משקף נאמנה את סכום החוב.

לטענת הנתבעים, הפירוט אינו כולל זיכויים מוסכמים בגין גודל הנכס. לפי הנטען, בשנת 2004 הופחת גודל הנכס משטח של 1,497 מ"ר לשטח של 1,020 מ"ר. לגרסת הנתבעים, היה מקום לשנות את גודל הנכס (ובהתאם לכך גם גובה החיוב), גם לגבי השנים 2001, 2002, ו-2003.

כמו כן, לעמדת הנתבעים, היה מקום לזכות את הנתבעת 1, בגין המדידה המחודשת של שטח המבנים, לא רק בגין השנים 2001 ואילך, אלא גם עבור השנים 1998-2000.

הנתבעים עמדו על כך שכונס הנכסים שילם בשנת 2007 סך של 47,397 ₪. לשיטתם, היה מקום לזקוף סך זה לחוב שנת 2006 ולא לשנת 2001. במידה והסך האמור יופחת מחוב שנת 2006, הרי שיהיה בכך כדי להשפיע על סך חובה של הנתבעת 2, אשר נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי יחושב משנת 2004 ואילך בלבד.

עיון בתצהיר שהוגש על יד התובעת מלמד, כי אומנם יש בו התייחסות לכלל ההנחות, הזיכויים והפטורים, אשר התובעת הכירה בקיומם.

בתצהיר האמור ניתן הסבר לגבי כל הנחה, זיכוי או פטור בהם הכירה התובעת, ואת ביטויים של אלו בטבלאות חישוב החוב.

כך גם ניתנו הסברים, במסגרת התצהיר האמור, לסכומי ההנחות, על רקע ההסכמות בין הצדדים לגבי מתן פטורים או הנחות.

כך עולה, כי ככל שהיתה אי בהירות לגבי השאלה, האם כלל ההנחות שהתובעת אישרה אותן, באו לידי ביטוי בחיובי הארנונה ובתחשיב החוב – בא תצהירה הנוסף של התובעת, אשר ניתן בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, והבהיר כי כך הדבר.

טענתם של הנתבעים לגבי חישוב מחדש של השטחים, לשנים אשר קדמו לשנת 2004, איננה נכללת בנושא אשר לגביו הוחזר הדיון, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אין מדובר בעניין הנוגע להכללת פטורים והנחות בתחשיב החוב, אלא למחלוקת הקיימת בין הצדדים בדבר עצם מתן הפטור או ההנחה. בעניין הנוגע לחישוב מחדש של השטחים, לשנים שקדמו לשנת 2004, יש בין הצדדים מחלוקת בשאלה, האם כלל ניתנו לתובעת 1 פטורים או הנחות.

עיון בראיות שהובאו על ידי הצדדים במסגרת ההליך המשפטי מעלה, כי לא הובאה ראיה משכנעת לפיה הגיעו הצדדים להסכמה בדבר החלת תוצאות מדידת השטחים שבוצעה בשנת 2004, למועד המוקדם מיום 1.1.2004. כך גם לא עולה מן הראיות, כי התובעת הסכימה לתת לנתבעת 1 פטור, הנחה או זיכוי, בגין שטח הנכס, לגבי התקופה אשר קדמה ליום 1.1.2004.

למעלה מהצורך יוער, כי לטענת התובעת, המדידה החדשה שבוצעה לא שיקפה את מצב הדברים בפועל בשנים אשר קדמו לה, שכן חלו שינויים בשימוש שנעשה נכס. בראיות שהוגשו, לא נמצא בסיס להוכחת טענות הנתבעת 1, כי לא כך הדבר.

באשר לסכום אשר שולם על ידי כונס הנכסים, גם עניין זה אינו נופל לגדר החלטת בית המשפט המחוזי בפסק דינו, לבחון את כלל ההנחות שניתנו על ידי התובעת. התשלום אשר שולם על ידי כונס הנכסים אינו נכלל בגדר הנחה או פטור שניתן על ידי התובעת לנתבעת 1.

יצוין, כי טענת הנתבעים לגבי המועד שלגביו יש לזקוף את תשלום הסך ששולם על ידי כונס הנכסים, לא הועלתה במסגרת ההליך המשפטי. זאת להבדיל מהטענה לפיה התובעת לא זיכתה בתחילה את חשבון הנתבעת 1 כתוצאה מהתשלום האמור, ועשתה כן רק מאוחר יותר.

כך או כך, אין בידי בית המשפט תשתית המאפשרת לסטות, בהקשר קונקרטי זה, מההכרעה לפיה ספרי העירייה משקפים את החוב של הנתבעת 1.

במצב דברים זה, לאחר בדיקת הנדרש, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור, יש לקבוע כי סכומי החיוב שנקבעו בפסק הדין בתיק זה, עומדים על כנם (למעט התיקון שהוכנס בסך חובה של הנתבעת 2, העומד על 461,489 ₪, קרן).