עירית אשדוד נ' בן שמחון

בפני

שופטת נגה שמואלי-מאייר

הכרעת דין

בפתח הדברים יצוין כי החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק מן המיוחס לה בכתב האישום.

כתב האישום:

כתב האישום מייחס לנאשמת עבירה לפי ס' 2(ב) לחוק עזר לאשדוד (הוצאת אשפה), תשכ"א-1961, בכך שביום 2/12/2007 בשדרות מנחם בגין באשדוד זרקה הנאשמת או מי מטעמה אשפה מחוץ למקום המיועד לכך.

ראיות התביעה:

מטעם התביעה העידו מר שרלי בן אסייג (להלן: ע"ת 1), מנהל באגף התברואה של עיריית אשדוד, ומר טל שחור (להלן: ע"ת 2), פקח בשיטור המשולב של העירייה. ע"ת 1 העיד כי ביום האירוע קיבל קריאה לפיה בסמוך לעסק שבבעלותה של הנאשמת נמצאה שקית זבל זרוקה. העד העיד כי הגיע למקום, איתר את השקית ומצא בה קבלות ומפיות נייר השייכות ל"קפה מונארט", בית עסק בבעלות הנאשמת המצוי בקרבת מקום. לאחר שהודיע על כך למנהלו, נאמר לו ע"י המנהל כי עליו "לעזוב את זה ולא לפנות" (ראו פרוט' מיום 27/12/2010, עמ' 1, ש' 19-20).

ע"ת 2 הינו הפקח אשר רשם את הדו"ח נושא כתב האישום. העד העיד כי ביום מתן הדו"ח קיבל קריאה מן המנהל שלו לפיה נמצאה פסולת זרוקה בסמוך לעסקה של הנאשמת. לדברי העד, כשהגיע למקום ראה שקיות אשפה וקרטונים, ומצא בתוך שקיות האשפה מפיות נייר השייכות ל"קפה מונארט". לפי העדות, בעקבות מציאתן של מפיות אלה נרשם הדו"ח כנגד הנאשמת.

ראיות ההגנה:

מטעם ההגנה העידה הנאשמת בעצמה. הנאשמת הכחישה שהפסולת נושא האישום שייכת ל"קפה מונארט" וטענה כי ייתכן והקבלות ומפיות הנייר אשר נמצאו בשקית הזבל הושלכו ע"י לקוחות בית הקפה, אשר רכשו במקום מזון.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שבתיק, מצאתי כי המאשימה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח אשמתה של הנאשמת מעבר לכל ספק סביר. שקית הזבל נושא האישום נמצאה במרחק של כ-200 מטרים מעסקה של הנאשמת. למעט מספר זניח של פריטים בודדים הנושאים את השם "קפה מונארט" המהווים חלק קטן מן הפסולת הזרוקה שנמצאה במקום, לא נמצאו בפסולת זו ראיות אחרות הקושרות באופן קונקלוסיבי בין שקית הזבל לבין הנאשמת. יצוין כי חרף דבריו של ע"ת 1 לפיהם בשקית הזבל נמצאו קבלות של "קפה מונארט" (ראו פרוט' מיום 27/2/2011, עמ' 1, ש' 18), בצילומי הפסולת אותם הגישה המאשימה לא ניתן להבחין בקבלות כאלה. במצב דברים זה, אין בידי אלא לקבוע כי המאשימה לא הוכיחה כנדרש במשפט הפלילי כי הפסולת נושא האישום הושלכה ע"י הנאשמת דווקא.

כמו כן, אף אם אקבל את טענת ב"כ המאשימה לפיה במכתב אותו שלחה הנאשמת למאשימה (הוגש וסומן ת/1) יש לראות משום "ראשית הודיה" (ואיני מכריעה בעניין זה), לא יהיה בכך כדי להוביל להרשעת הנאשמת, שכן אין בכוחה של "ראשית הודיה" לשמש בסיס להרשעה אלא אך להצטרף לראיות מפלילות אחרות ולהכריע את הכף לחובת הנאשם יחד עימן (ראו יעקב קדמי, על הראיות, חלק ראשון (מהדורה משולבת ומעודכנת 2009), עמ' 5). במקרה שלפניי הראיות המפלילות היחידות הינן המפיות אשר נמצאו בשקית הזבל, אשר כאמור מהוות חלק קטן משלל פריטי האשפה אשר נמצאו במקום, ולדידי אין בהצטרפותן של שתי ראיות אלה יחדיו כדי לבסס הרשעה בפלילים.

על יסוד המקובץ הנני מזכה את הנאשמת מחמת הספק מן המיוחס לה בכתב האישום.

המזכירות תשלח העתק מהכרעת דין זו לצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"א , 16 מאי 2011, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: