עירית אשדוד נ' בן דוד

החלטה

לפניי בקשת הנאשם לחזרה מהודיה, אשר ניתנה על ידו ביום 12/2/2008 במסגרת הסדר טיעון.

לטענת הנאשם, הודייתו ניתנה מאחר והוא סבר כי אם יודה במיוחס לו בכתב האישום, המאשימה לא תעתור לעונש מאסר בפועל.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המאשימה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

כתב האישום כנגד הנאשם הוגש ביום 2/8/2004. בדיון מיום 26/6/2007 הודיעה המאשימה כי עמדתה העונשית בתיק זה הינה למאסר בפועל. נוכח הודעה זו בית המשפט הורה על מינוי סנגור ציבורי לנאשם. ביום 12/2/2008 התקיים דיון בנוכחות הנאשם, בו הודיעה ב"כ הנאשם דאז מן סנגוריה הציבורית כי הושג הסדר טיעון לפיו הנאשם יודה ויורשע במיוחס לו בכתב האישום, וביקשה כי הטיעונים לעונש יידחו לפרק זמן של חצי שנה, במהלכו יפעל הנאשם לשינוי תב"ע ולהוצאת היתר בניה כדין. ב"כ המאשימה הסכימה לדחייה המבוקשת, והצהירה כי עמדתה העונשית למאסר בפועל תישקל שוב בהתאם להתקדמותם של ההליכים התכנוניים.

כעת טוענת ב"כ החדשה של הנאשם, אף היא מן הסנגוריה הציבורית, כי הצהרתה של ב"כ המאשימה מיום 12/2/2008 בנוגע לבחינה מחודשת של עמדת המאשימה למאסר בפועל לאור התקדמותם של ההליכים התכנוניים פורשה ע"י הנאשם כחזרת המאשימה מעמדה עונשית זו. על כן, משהוברר לנאשם כי עמדת המאשימה למאסר בפועל נותרה בעינה, יש לאפשר לו לחזור בו מהודייתו, מאחר והודיה זו ניתנה עקב טעותו של הנאשם בדבר העונש הצפוי לו בעקבות ההודיה. לטענת ב"כ הנאשם, טעות זו של הנאשם מהווה "נימוק מיוחד" המצדיק חזרתו של הנאשם מהודיה בהתאם להוראות סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

אין בידי לקבל טענה זו.

מאז הדיון ביום 12/2/2008 ועד לדיון ביום 14/3/2011, בו ביקשה ב"כ החדשה של הנאשם את הבקשה שלפניי, התקיימו 5 דיונים בעניינו של הנאשם (בימים 17/2/2009, 14/7/2009, 17/5/2010, 4/10/2010 ו-6/12/2010). בדיונים מימים 17/2/2009, 14/7/2009 ו-17/5/2010 חזרה ב"כ המאשימה על עמדתה העונשית העקרונית למאסר בפועל, כאשר בדיון מיום 17/2/2009 אף נקבע כי יש מקום לשלוח את הנאשם לממונה על עבודות השירות, על מנת לבחון התאמתו של הנאשם לריצוי עונש מאסר בפועל בעבודות שירות. הנאשם היה מיוצג ע"י סנגור בדיונים אלה, ונכח בהם בעצמו. בכל הדיונים הללו לא העלו הנאשם או באת כוחו דאז כל טענה בנוגע לרצונו של הנאשם לחזור בו מהודייתו עקב עמדתה העונשית של המאשימה. משכך, אין זה סביר בעיני כי הנאשם לא הבין את עמדת המאשימה לאשורה, שכן לו כך היה הדבר, הדעת נותנת כי כבר בדיון הראשון בו חזרה ב"כ המאשימה על עמדתה למאסר בפועל, היה מתריע על כך ומבקש לחזור בו מהודייתו. התנהלותו של הנאשם לאחר מתן ההודיה מלמדת כי הנאשם הבין היטב את משמעות ההודיה ואת השלכותיה, ולפיכך מצאתי לדחות בפן העובדתי את טענת הנאשם לפיה הודה במיוחס לו עקב טעות בהבנת הצהרתה של ב"כ המאשימה בנוגע לעמדתה העונשית.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

קובעת לטיעונים לעונש ליום 22/11/2011 בשעה 17:00.

המזכירות תשגר העתק מהחלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"א, 07 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: