עיריית תל-אביב נ' לוי

פסק דין

מונחת לפני תביעה בסך 688 ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר.

עיריית תל אביב - יפו (להלן: "התובעת") הינה רשות מקומית המוסמכת על פי דין לסלק מפגע בנכס בהתאם להוראות חוק עזר עירוני לתל אביב - יפו (שמירה על סדר וניקיון) התש"מ-1980 (להלן: "חוק העזר"). בתאריכים 14.8.01 וב-15.8.01 התבקשה התובעת לפנות פסולת ברחוב לוינסקי 99 בתל אביב שבעל הנכס והמחזיק בו הוא מר לוי שמואל (להלן: "הנתבע"). הפינוי בוצע לאחר שהנתבע התחייב לשלם לתובעת סך של 384 ₪. הנתבע לא שילם לתובעת חובו משכך הגישה תביעה זו על סכום החוב העולה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לסכום התביעה.

הנתבע דחה את טענות התובעת. לשיטתו, אינו קשור לאירוע, הוא עובד כצבעי ולא עוסק בגיזום, הפסולת לא הושארה על ידו והוא מעולם לא מסר פרטיו וכן לא התחייב לשלם לתובעת כל סכום ואף החתימה המתנוססת על טופס ההתחייבות אינה חתימתו.

בתאריך 22.9.09 התקיים בפני דיון הוכחות. מטעם התובעת העיד פקח העירייה מר משה כהן. מטעם ההגנה העיד הנתבע. בסיום ההוכחות סיכמו הצדדים את טענותיהם.

תביעה זו נוהלה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כקבוע בתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

התובעת בתיק זה הינה "המוציא מחברו", משכך, על כתפיה רובץ הנטל להוכיח את טענותיה. סבורני כי התובעת לא נשאה בנטל זה.

לא הוכח כי הנתבע הוא בעל הנכס ברחוב לוינסקי 99 בתל אביב או המחזיק בו. התובעת לא הציגה כל מכתב התראה שנשלח לנתבע קודם להגשת התביעה. העד מטעם התובעת לא זכר את הנתבע כמי שחתם על ההזמנה בפניו בנימוק כי חלף זמן רב מהאירוע נשוא התביעה ועד ליום שנחקר (ראה שורה 11 דף 2 לפרוטוקול מתאריך 22.9.09), מתוך דבריו עולה כי עקב השיהוי הרב שחלף בין האירוע לבין הגשת התביעה נשכחו ממנו פרטים. דא עקא, השיהוי לא נגרם עקב מחדלו של הנתבע אלא עקב מחדלה של התובעת שהגישה התביעה כמעט 7 שנים לאחר קרות האירוע נשוא התביעה ועליה להלין בעניין זה רק על עצמה. התובעת לא הוכיחה כי החתימה המתנוססת על ההתחייבות היא חתימתו של הנתבע. העד מטעם התובעת לא זיהה את הנתבע בתור מי שהזמין את פינוי האשפה. אינני סבור, כדעת התובעת כי רובץ נטל על הנתבע, להסביר או לשער כיצד הגיעו פרטיו לטופס ההתחייבות אלא על התובעת רובץ נטל זה והיא לא עמדה בו.

בנוסף, עדותו של הנתבע הייתה קוהרנטית ועקבית והוא עשה עלי רושם אמין של אזרח שומר חוק ולא אחד המתחמק מהתחייבויותיו.

אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה. בנוסף, תשלם התובעת לנתבע 450 ₪ בגין הוצאותיו וזאת בנוסף לסך של 850 ₪ בהתאם להחלטת כ' הרשם יובל גזית מתאריך 6.7.08.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, ט"ו כסלו תש"ע, 02 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: