עיריית רעננה נ' יוסף

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו החזקת עשרות בעלי כנף בכלובים בחצר בית משותף, באיזור מגורים, תוך שהדבר נעשה ללא היתר ותוך הקמת מטרדים שונים, ועל אף דרישות של גורמים וטרינרים בעיריית רעננה. משכך, יוחסו לנאשם העבירות הבאות:

אחזקת בע"ח בתחום העירייה שלא על אדמה חקלאית וללא היתר מראש העיר – עבירה על ס' 2(א) לחוק העזר לרעננה (איסור החזקת בע"ח), 1982.

אי מילוי הוראות הרופא הווטרינר לסלק את בעה"ח מן המקום- עבירה על ס' 4(ב) לחוק העזר לרעננה (איסור החזקת בע"ח), 1982.

החזקת נכסים בצורה או באופן אשר לדעת התברואן מזיקה או עלולה להזיק לבריאות- עבירה על ס' 4(ב) לחוק עזר לרעננה (מפגעי תברואה) (מס' 2), 1967.

החזקת בע"ח באופן המזיק או עלול להזיק לבריאות, לדעת התברואן-עבירה על ס' 2(23) לחוק העזר לרעננה (מפגעי תברואה) (מס' 2), 1967.

מבנה הגורם או עלול לגרום לשריצת חולדות, עכברים או חרקים ושרצים אחרים בו או להתפתחותם-עבירה על ס' 2(24) לחוק העזר לרעננה (מפגעי תברואה) (מס' 2), 1967.

גרימת רעש או גזים או ריחות העלולים להזיק לבריאות, לדעת התברואן- עבירה על ס' 2(27) לחוק העזר לרעננה (מפגעי תברואה)(מס' 2) 1967.

בסיום פרשת התביעה, בה העידו העדים אריאל היבלום, יואב מילר, וד"ר יוסי שמחון, התקבלה באופן חלקי טענת אין להשיב לאשמה, כך שנקבע כי אין על הנאשם להשיב לאשמה ביחס לאישומים השני והשלישי, וכן להקמת מטרדים שאינם מטרדי רעש, ביחס לאישום הששי. בד בבד צויין כי על אף שאין הדבר מבסס משפטית את האישום השני, הרי שהוכח לכאורה בפרשת התביעה כי אחזקת בעלי הכנף נמשכה אף לאחר דרישת הרופא הוטרינר, ד"ר שמחון.

ככלל, בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם כי החזיק יונים (וחיות שעשוע), אך בכלוב אחד ובמידה שאינה חורגת מהמקובל ושאינה גורמת למטרדים.

השאלה הראשונה העומדת לדיון הינה מהם בעלי החיים שהחזיק הנאשם במקום. לעניין זה ייאמר כי מצאתי לנכון לקבל את גרסת הנאשם בדבר החזקת בעלי חיים מסוג יונים בלבד (נושא חיות השעשוע ממילא לא עמד כאישום).

אמנם לדידה של עדת התביעה אריאל היבלום במקום הוחזקו ו/או נצפו אף בעלי חיים נוספים כתרנגולים, חולדות, עכברים, זבובים, יתושים, תיקנים ("ג'וקים"), פשפשים, וזאת לצד בעלי חיים אחרים שאין להם השלכה על כתב האישום (העוסק בבעלי כנף מחד ומאידך בשריצה, בפועל או בפוטנציה, של עכברים, חולדות, חרקים ושרצים אחרים).

אולם, ניכר בעדותה, כי היה לה סכסוך שכנים ארוך עם הנאשם, שהגיע למסלולים אחרים וחמורים יותר מאשר העניינים נשוא כתב האישום. לא זו אף זו, ניכר היה בעדה כי היא טעונה מאד ביחס לנאשם, ואף הרבתה להגזים בתיאוריה ביחס לנעשה במקום ("לא היתה חיה שהוא לא החזיק במקום", "כל יתושי איזור השרון התנקזו לשם"). משכך יש להתייחס לדבריה בזהירות, ואין לטעמי לבסס ממצא עליהם כל עוד לא נתמכו בדברי עדים אחרים.

תמיכה כזו אירעה אך ורק ביחס ליונים, אשר נצפו על ידי מפקח המחלקה הוטרינרית בעיריית רעננה, העד יואב מילר, שלא לדבר על כך שהנאשם הודה בעצם החזקתן. יתר על כן, אי הבחנתו של העד מילר בבעלי החיים האחרים והשרצים שתיארה העדה היבלום, פוגמת במהימנות גרסת העדה. אם ביחס לחרקים ולמכרסמים עוד ניתן היה להסביר את הדברים בכך שאלה לא נגלים לעין באורח תדיר, הרי אי הימצאות תרנגולים במקום, לצד היונים, אומרת דרשני ומשפיעה על כלל גרסת העדה ביחס לסוגי בעלי החיים שהיו במקום, ומכיוון שזהו חלק עיקרי מהתיאור של הנעשה במקום, נפגמת כלל עדות העדה.

יצויין כי אף מספר עדי הגנה שגרו במקום (אף אם נשמיט מהם, מסיבות מובנות, את העדה שהינה אחותו של הנאשם) ציינו כי מלבד יונים וחרקים בכמות שאינה יוצאת דופן לבית מגורים, לא ראו במקום בעלי חיים מאלה אשר תיארה העדה היבלום. כך שאף בדבריהם יש בכדי להשפיע על גרסתה, ולא לטובה.

הנה כי כן, עניין לנו ביונים בלבד. בד בבד יוער, כי לדברי הנאשם עצמו הוא החזיק תרנגולות במקום, אך הדבר היה בשנות השמונים של המאה הקודמת, כאשר יש לזכור שהעדה היבלום התגוררה במקום בין השנים 2001-2008 על פי דבריה, ומכל מקום אין המדובר בתקופה נשוא כתב האישום.

באשר למספר היונים. בכתב האישום דובר על עשרות בעלי כנף. יחד עם זאת, אף העדה היבלום, שכזכור נטתה להגזים בתיאורים כמותיים, לא התייחסה למספר היונים. לדברי הנאשם, דובר במספר של 5-7 יונים בכל אחד משני הכלובים (עמ' 36 ש' 13-14), כאשר דברים אלה אף מאומתים בתצלומים שערך העד יואב מילר וסומנו ת/1. הנה כי כן, לא דובר על עשרות יונים, אלא על 10-14 יונים לערך.

באשר לאופן החזקת היונים. כאן יש מקום לערוך בירור עובדתי במספר היבטי ההחזקה.

ההיבט הראשון שייבחן הינו מספר הכלובים שבהם הוחזקו היונים. כזכור, גרסת הנאשם בתשובתו לכתב האישום היתה כי מדובר בכלוב אחד. דא עקא, שעוד בפתיחת דבריו בעדותו, מסר הנאשם עצמו כי דובר בשני כלובים. משכך, אין חולק עוד כי מדובר בכלובים להבדיל מכלוב אחד.

ההיבט השני שייבחן הינו אופן בינוי הכלובים. בכתב האישום נטען כי אלה נבנו מגרוטאות, וכך חזותם הינה מוזנחת ופוגעת בחזות הסביבה, בייחוד במראה הנשקף מבתי הדיירים. בתשובתו לכתב האישום טען הנאשם כי לא החזיק גרוטאות. בעדותו (סוף עמ' 36) אף הדגיש כי בנה את הכלובים מחלקים שרכש בחנות לצורך עניין זה. התצלומים ת/1, אינם סותרים את דברי הנאשם. קשה להגדיר את מראה המקום כחלקי גרוטאות באופן הגורם למפגע חזותי כזה או אחר. דברי העד מילר בעניין זה לא הוסיפו על התצלום. אפילו העדה היבלום, על מאפייני עדותה שתוארו, לא התייחסה לעניין.