עיריית רמת-גן נ' י.גיתן מסחר והש קעות בע"מ

פסק דין חלקי

א. מבוא

בפניי תביעה כספית בסך 566,656 ₪, שהגישה התובעת (להלן: "העירייה"), כנגד הנתבעת בהליך של סדר דין מקוצר, לתשלום חובות ארנונה בגין הנכס ברחוב ז'בוטינסקי 1, הידוע בפנקסי התובעת כמספר פיזי 870001511000 (להלן: "הנכס" ו/או "נכס 1000"), לתקופה שבין 1.9.04 ועד ליום 30.4.09.

בקשת רשות להתגונן הוגשה מטעמה של הנתבעת ונתמכה בתצהירו של מר יצחק גויטין (להלן: "גויטין"), אשר על פי הצהרתו הינו המחזיק בנכס.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 17.5.10, ובהתאם להסכמת התובעת ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן באופן שתצהירו של גויטין ישמש ככתב הגנה.

במסגרת הליך ההוכחות הוגשו תצהירים ונשמעו העדויות כדלקמן: מטעם התובעת הוגש תצהירו ונשמעה עדותו של מר דודי מזרחי המשמש כסגן מנהל במחלקת הגבייה בעיריית רמת גן (להלן: "מזרחי").מטעם הנתבעת נשמעה עדותו של גויטין. כן הובא למתן עדות מטעמו של גויטין העד מר ואנונו משה אשר חוות דעתו לעניין בדיקת גובה החוב בגין הנכס, הוגשה מטעמו של גויטין (להלן: "ואנונו").

בהתאם להחלטתי מיום 21.10.10, הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים, לרבות סיכומי תשובה מטעם התובעת.

ב. הרקע

בין הצדדים בתיק שבפניי, התנהל הליך קודם בבית משפט נכבד זה, במסגרתו הגישה התובעת כנגד גויטין וכן כנגד שתי חברות נוספות (הן: י.גיתן מסחר והשקעות (1993) בע"מ (להלן: "גיתן"; וכן מפגש גשר רכבת הבורסה בע"מ, להלן: "מפגש"), תובענות בסדר דין מקוצר שעניינן חוב ארנונה בגין נכסי מקרקעין המוחזקים על ידם, המסווגים בפנקסי התובעת כנכסים עסקיים (להלן: "התביעה הראשונה"). התביעות אוחדו ופסק הדין בהן ניתן ביום 4.1.09 ,על ידי כב' השופט עודד מאור בת.א. (ת"א) 741360/04 עיריית רמת גן נ' י' גיתן מסחר והשקעות (1993) בע"מ (אתר נבו).

בין טענות ההגנה שהעלו הנתבעים במסגרת התביעה הראשונה, נטען כי גויטין הוא המחזיק בפועל בנכסים האמורים ולפיכך הוא זכאי ליהנות מהנחה בשיעור של שני שלישים מהסכום בהתאם לסעיף 6א לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), התשי"ג – 1953 (להלן: "חוק הפטור").

הואיל ושאלת זכאותם של נכי צה"ל לפטור מארנונה בגין נכסים עסקיים תלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון בתיק עע"מ 259/05 שי נ' עיריית ננצרת עילית (להלן: "עניין שי"), הגישו גויטין וגיתן בקשה לעיכוב הליכים בתביעות שהוגשו נגדם עד להכרעה בעניין זה.

לאחר התדיינויות בערכאות השונות, נעתר בית המשפט העליון ביום 12.12.07, במסגרת רע"א 7478/07, (כב' השופט י' אלון), לבקשה והורה כי הדיון בנושאים החופפים לשאלה התלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון בעניין שי, יעוכב עד שעניין זה יוכרע שם על ידי בית המשפט. עם זאת קבע כב' השופט אלון בהחלטתו כי בית המשפט ימשיך לדון ללא עיכוב בטענות הצדדים לעניין יתרת סכום הארנונה שאינה שנויה במחלוקת, קרי, שליש מגובה החוב הנטען, וכן בכל הטענות הנוספות שאינן נוגעות להליך התלוי ועומד בעניין שי.

בפסק הדין שניתן במסגרת התביעה הראשונה, מצא כב' השופט מאור לקבל את התביעות כנגד גיתן ומפגש במלואן. את התביעה כנגד גויטין קיבל בחלקה. בית המשפט קבע כי גיתן ומפגש אינן זכאיות לפטור לפי סעיף 6א לחוק הפטור, מבלי שתוצאה זו תהיה תלויה בהכרעה השיפוטית שתינתן בעניין שי. לשיטתו של כב' השופט מאור, מפגש וכן גיתן, הינן חברות בעלות אישיות משפטית עצמאית ונפרדת מזו של גויטין, ואין הן יכולות ליהנות מזכויות שעשויות להיות מוקנות לו באופן אישי. לעומת זאת, גויטין עצמו חויב לשלם שליש בלבד מגובה הסכום שחושב בענייננו נוכח החלטת העיכוב הנ"ל שניתנה על ידי כב' השופט אלון.

בערעור שהגישו גויטין והנתבעות הנוספות לבית המשפט המחוזי בתיק ע"א 1218-09, קיבל כב' השופט שנלר באופן חלקי את ערעורם והורה כי החלטת העיכוב תחול גם על גיתן ומפגש, כך שבשלב זה הן תשלמנה שליש בלבד מהסכום שבו חויבו בפסק דינו של בית המשפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו מיום 14.7.10, כי ראוי להמתין לפסיקתו של בית המשפט העליון בעניין שי, גם בנוגע לשאלת זכאותם של תאגידים בבעלותם של נכים לפטור כאמור. לשיטת בית המשפט המחוזי, ככל שהשאלה לא תוכרע בעניין שי, ניתן יהא לשוב וליישם את קביעתו של בית המשפט השלום. השגותיהם של הנתבעים על קביעות נוספות של בית המשפט השלום בפסק דינו, נדחו על ידי כב' השופט שנלר.

על קביעתו של הנ"ל של כב' השופט שנלר בפסק דינו, הוגשה על ידי העירייה רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 7175/10), במסגרתה נטען על ידה כי לא היה מקום להורות על עיכוב ההליכים ביחס למפגש ולגיתן. ביום 14.11.10, ניתנה החלטתו של כב' של השופט ע' פוגלמן, לפיה נדחתה הבקשה תוך כך שנקבע כי סמכותו של בית המשפט לעכב את בירורה של תביעה כאשר קיים הליך תלוי ועומד המעורר שאלות דומות, הינה סמכות שבשיקול דעת.

ג. הכרעה בטענות הנתבעת בתביעה שבפניי

במסגרת התביעה שבפניי, העלתה הנתבעת, במסגרת תצהירו של גויטין, את אותן הטענות שהועלו על ידי גויטין והחברות במסגרת התביעה הראשונה, כדלקמן:

גויטין הוא המחזיק בנכס (סעיף 2 לתצהירו).

כנכה זכאי גויטין להנחה בשיעור של 2/3 מדמי הארנונה הנדרשים ממנו על פי חוק הפטור, ומאחר והוא עומד בקריטריונים הקבועים בחוק הפטור הוא זכאי להנחה בשיעור של 2/3 בארנונה כללית (סעיף 4 לתצהירו).

הסתמכות על הסכם שנחתם בין הצדדים, שניתן לו תוקף של פסק דין במסגרת הליך ה.פ. 176095/97 ,לפיו זיכתה אותו התובעת בהנחה בשיעור האמור ועל פי חוק הפטור (להלן: "הסכם הפשרה").