עיריית רמת-גן נ' שחק

החלטה

כתב האישום שבפניי בת.פ. 1401/06 מייחס לנאשם עבירה של אי קיום צו בית משפט. צו ההריסה נשוא האישום ניתן ביום 19.2.02 במסגרת ת.פ. 4091/00 ונקבע כי ייכנס לתוקף תוך 12 חודשים.

בהליך הנוכחי טען המבקש טענות מקדמיות של הגנה מן הצדק וטעות במצב דברים, וזאת בהסתמך על נוסח הצו ממנו, לטענתו, ניתן לראות כי החובה להרוס לא חלה על הנאשם. ב"כ המאשימה השיבה כי לטענתה יש לפרש את הצו באופן שהחובה חלה על הנאשם. ביום 13.7.09 קבע כבוד השופט אטיאס כי טענות אלה תתבררנה לאחר שמיעת ראיות ולא כטענות מקדמיות.

מאז אותה החלטה, נדחה הדיון מעת לעת, וזאת לבקשת המאשימה שביקשה לשקול את האפשרות לביצוע צו ההריסה בעצמה, עד אשר ביום 13.9.10 הודיעה המאשימה כי הועדה המקומית מסכימה לבצע את ההריסה. עוד נטען כי לאחר ביצוע ההריסה, תשקול המאשימה מחיקת כתב האישום, לאחר קבלת אישור מתאים של הפרקליטות.

ביום 24.12.10 הורה כבוד השופט חיימוביץ' על קיום דיון במעמד הצדדים, וזאת לאחר שהוברר כי ב"כ הצדדים לא הגיעו להסכמה בנוגע לעצם ביצועו של הצו ולגבי המשך ההליכים בתיק. ב"כ הנאשם סבור כי יש מקום לזכות את הנאשם ולאפשר לו לאחר מכן לפנות לוועדה המקומית במטרה לשכנעה ליתן היתר למבנה, ואילו המאשימה מתנגדת למהלך כאמור ועומדת על כך כי הצו יבוצע על אתר בין על-ידי הנאשם ובין על-ידי המאשימה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 21.2.11, חזר ב"כ הנאשם על עמדתו שהוגשה גם בכתב לפיה יש מקום להורות על עיכוב ביצוע הצו עד לקבלת עמדתה הסופית של הועדה המקומית, תוך שהבהיר כי ביום 23.1.11 פנה לראש העיר בעניין הנדון.

דיון והכרעה

בבוא בית-המשפט לקצוב את תקופת ההארכה לביצועו של צו ההריסה שיפוטי, עליו לערוך איזונים בין האינטרס הכללי של שמירת החוק וההקפדה על דיני התכנון והבנייה לבין האינטרס הפרטי וצרכיו של הנאשם.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בכל החומר שהוגש לעיוני ולאחר ששקלתי את מגוון האינטרסים הציבוריים, המשקפים תכליות של שמירה על מדיניות תכנונית, מניעת הפקת רווח מפירות עבירה וקיום שלטון החוק אגב כיבוד הדין ויישומו - לא מצאתי טעם המצדיק היעתרות לבקשה לדחיית מועד ביצוע עד לקבלת עמדתם של הגורמים המתאימים, כפי שעותר ב"כ הנאשם.

יוזכר כי בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 19.2.02 כי:

"על כן אני נותן צו הריסה כמבוקש ואולם כדי לאפשר לשכנים להסדיר את העניין על הצד הטוב ביותר אני דוחה את ביצועו ל- 12 חודשים, אלא אם כן יקבל עד אז היתר כדין".

לו סבר הנאשם כי "הצו ניתן שלא בצדק" (כפי שנטען בעמ' 1 ש' 23), היה עליו להגיש ערעור ו/או לפעול נמרצות לקבלת היתר שכדין. הנאשם נמנע מלעשות כן במועדים שהוקצבו ולמעשה לא עשה דבר מספר שנים. רק בתחילת שנת 2011, כאשר הבין הנאשם כי המאשימה פועלת לקיום הצו בעצמה, הוא פנה לגורמי התכנון והבנייה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד לביצוע הצו.

ניתנת ארכה לצורך התארגנות בלבד עד ליום 16.6.11. במידה והנאשם לא יבצע ההריסה בעצמו עד לאותו מועד, תהא רשאית הועדה המקומית לבצעו בעצמה.

יודגש כי החלטה זו ניתנת, מבחינה מהותית, במסגרת ת.פ. 4091/00 ומזכירות בית המשפט תדאג לתיוקה בשני התיקים (ת.פ. 4091/00 ו- 1401/06), אולם לאור השלב של ההליך הנוכחי, נעתרתי לבקשה לדון בה כאילו שהוגשה בהליך האחר.

ניתנה היום, , 02 מאי 2011, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: