עיריית רמת-גן נ' רדאי

החלטה

לנאשם מיוחסת עבירה של אי קיום צו הריסה שניתן ביום 8.4.97 במסגרת גזר דינו של בית משפט זה בת.פ. 1724/97, לאחר שהנאשם הורשע בעבירה של ביצוע עבודות הטעונות היתר ללא היתר בנייה.

ב"כ הנאשם טען כי גזר הדין שניתן ביום 8.4.97 התיישן בחלוף עשור מעת שניתן, וזאת לאור הוראות סעיף 10(2) חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, הדן בהתיישנות עונשים וקובע כי עונש שהוטל בגין עבירה מסוג עוון, כמו זו שיוחסה אז לנאשם, מתיישן לאחר עשר שנים.

בענייננו, אין המדובר בענישה, כי אם בצו הריסה, שניתן בהתאם לסעיף 205 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, הדן באמצעים נוספים, שאינם ענישה, שתכליתם להביא לקיום סדרי התכנון והבנייה (וזאת להבדיל מסעיף 204 לאותו החוק הדן בעונשין). לא אחת נקבע בפסיקה כי צו הריסה איננו מתיישן לעולם שכן צו הריסה איננו עונש (ראה בין השאר פסקי הדין בעפ"א (מחוזי תל-אביב) 080253/04 ד"ר מדני אייל נגד עירית תל-אביב יפו וע"פ (מחוזי תל-אביב) 70034/00 גולדפינגר משה נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו".)

גם העובדה שצו ההריסה ניתן במסגרת גזר הדין, ולא בנפרד מגזר הדין – כפי שמצביע על כך ב"כ הנאשם - לא יכולה לסייע לנאשם, שכן סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי לא מדבר על התיישנות גזר דין, כי אם על התיישנות עונש. לפיכך, משנקבע כי צו הריסה איננו מהווה עונש, הרי שאין נפקות לכך שהצו ניתן במסגרת גזר דין (יוער בהקשר זה כי בהתאם לסעיף 205 לחוק התכנון והבנייה, הרי שצו ההריסה יינתן, ברוב המכריע של המקרים, "בשעת גזר הדין").

לאור האמור, הטענה המקדמית נדחית.

הדיון שנקבע ליום 19.12.11 לשימוע החלטה מבוטל. ישיבת ההוכחות תתקיים כמתוכנן ביום 26.12.11 בשעה 11:00. הצדדים יהיו ערוכים לשמיעת סיכומים באותו מועד.

המזכירות תודיע בהקדם לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשע"ב, 12 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: