עיריית רמת-גן נ' קנאור

החלטה

הנאשם הורשע בהכרעת דין מיום 8.12.11 בעבירות של חוק התכנון והבניה שעיקרן בניית מרתף ללא היתר ועבירות הקשורות בבנייה זו.

טיעונים לעונש נקבעו להיום, ולקראת הדיון הגיש ב"כ הנאשם בקשה לקבלת תסקיר מבחן על מנת שיוכל להגיש בקשה לביטול ההרשעה בהתאם לסעיף 71 (א) לחוק העונשין.

ב"כ המאשימה מתנגדת לבקשה.

שמעתי את עמדות הצדדים, ואני דוחה את הבקשה. קיימת פסיקה ארוכה ומפורטת הנוגעת לבקשות מסוג זה לגבי נאשמים שעברו עבירות על חוק התכנון והבניה. תמצית דברים כי על רוב מדובר באנשים נורמטיביים שהרשעתם תסב להם נזק, ואולם אין בכך כדי לגרום לאי-הרשעה, שכן האינטרס הציבורי באכיפת עבירות תכנון ובניה, שעפ"י פסיקת בית המשפט העליון הפכו ל"מכת מדינה", גובר. אפנה להחלטתו של כב' השופט ג'ובראן בר.ע.פ. 2460/09 לשם נ' מ"י (2009) ולפסקי הדין בע.פ. (חיפה) 2871/07 זידן נ' וועדה מקומית לתכנון ובניה גבעות אלונים (2008); ת.פ. (ת"א) 1186/08 מ"י נ' אהרון כהן (2010) ולהחלטתי בח.ע.מ (רמת-גן) 855/07 עיריית רמת גן נ' אללוף (2010), שם התייחסתי בהרחבה גם לשיקולים השונים הנובעים מפסיקתו של בית המשפט העליון בע.פ. 2083/96 כתאב נ' מ"י (1997) ופסקי דין אחרים אשר קבעו את השיקולים שיש לשקול בעת בחינת בקשה מסוג הבקשות שבפניי.

אשר למקרה הקונקרטי, ב"כ הנאשם יוכל להעלות את השיקולים המקלים עם הנאשם לטעמו, ולא מצאתי מה הטעם נדרש תסקיר מבחן כאשר מוסכם כי הנאשם הינו ביסודו של דבר אדם נורמטיבי שזו לו ההרשעה הראשונה.

נוכח כל אלה, אני דוחה את הבקשה ואשמע את הטיעונים לעונש.

ניתנה והודעה היום ט' טבת תשע"ב, 04/01/2012 במעמד הנוכחים.

רמי חיימוביץ, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע כאמור בהכרעת הדין מיום 2.12.11 בעבירה של ביצוע עבודות הטעונות היתר בניה ללא היתר בניה, עבירה על סעיפים 145(א)(2) ו- 204 (א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965.

עובדות הבנייה מפורטות בהכרעת הדין, ותמצית דברים שהנאשם קיבל בשנת 2003 היתר בניה לבניית מרתף מתחת למשרד השייך לו בבניין שברח' ביאליק 65 ברמת-גן, הנאשם לא החל את הבניה במועדים הקבועים בחוק אלא לאחר פקיעת ההיתר בשנת 2008 וכן צירף לבנייה בניה החורגת מהיתר משנת 2003.

תחילתו של תיק זה תלונותיהם של השכנים שחששו כי הבניה מערערת את יציבות הבניין, אולם לימים לא הובאו ראיות לעניין זה, ואני מפנה לפסקה 8 להכרעת הדין. במהלך השנים נעשו ניסיונות להגיע לעמק השווה, הן בתיווך גורמים בעירייה (סגן ראש העיר) והן בהליכים משפטים שונים, לרבות אצל המפקחת על הבתים המשותפים, שם הגיעו הצדדים להסכמות לעניין חלק מהפרטים החיצוניים.

הפסיקה לעניין עבירות התכנון והבניה ענפה ומרובה. בתי המשפט קבעו שאין להקל ראש בעבירות אלו, ואני מסכים עם עמדת המאשימה כי העובדה כי הנאשם מהנדס מהווה דווקא נסיבה להחמרה ולא לקולא. נסיבה מחמירה נוספת ראיתי בפגיעה בשכניו של הנאשם שחלקם העידו בבית המשפט, ואין ספק כי התנהלותו של הנאשם שפעל באופן חד-צדדי גרמה לשכנים מצוקה רבה וכן פגעה בהם, הן בשל החששות מהיקף הבניה והן בשל הפגיעה החיצונית בחזות הבניין (בהצבת המזגנים, פגיעה באחת החניות ועוד).

למול נסיבות אלו קיימות גם נסיבות מקלות. ב"כ הנאשם הפנה לפיסקה 20 מהכרעת הדין, שם קיימת התייחסות להתנהלות הגורמים המינהליים בעירייה שלא פעלו בהתאם לכללי המשפט המינהלי, קיבלו החלטות ללא תיעוד או מסמכים, ובפועל התעלמו מבקשת הנאשם – בקשה שהוגשה בדיעבד – להארכת תוקף ההיתר. כפי שצוין בהכרעת הדין, התנהלות זו אינה מצדיקה זיכוי, שכן ההיתר כבר פקע, אולם יש לתת לה משקל בעניין העונש. נסיבה נוספת לקולא היא, קיומו של ההיתר המקורי משנת 2003, אף כי ההקלה היא במידה פחותה, שכן הנאשם גם חרג מהיתר זה.

בשקלול הנסיבות לכאן או לכאן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. ניתן צו להריסת הבניה, לרבות התאמת הבניה להיתרים קיימים, ובהתאם לפסק דינו של כב' השופט חשין בר.ע.פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, נט (3) 577 (2004) הריסה הינה גם השבת מצב לקדמות וסגירת חללים שנפתחו.

2.הואיל והנאשם הגיש בקשה להכשרת הבניה והתאמתה למצב הקיים, ובשים לב לקיומו של היתר משנת 2003 לחלק העיקרי של הבנייה, אני קובע כי הצו ההריסה ייכנס לתוקפו בעוד 6 חודשים מהיום, היינו ביום 4.7.12. מדובר בפרק זמן משמעותי שיאפשר לוועדה המקומית בתכנון ובניה לבחון את בקשת הנאשם, וככל שהליכים אלו יהיו תלויים ועומדים יוכל הנאשם להגיש בקשות מתאימות.

3.קנס כספי בסך 15,000 ₪. אני מתיר לנאשם לשלם את הקנס ב- 5 תשלומים שווים בני 3,000 ש"ח, הראשון ביום 4.2.12 ועד לכל 4 בחודש העוקב.

4.צו ההריסה יירשם בפנקסי המקרקעין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.