עיריית רמת-גן נ' קוגלר

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו הריסת גדר קיימת, בניית שתי גדרות וסיפוח שביל ציבורי בשטח של 18 מ"ר. תמצית הדברים היא שהנאשם התגורר בדירת קרקע השייכת לו ולבני משפחתו, בקצה החצר קיים שביל ציבורי שעובר בין החצרות האחוריות של הרח' בו מתגורר הנאשם לבין החצרות האחוריות של רח' מקביל. ב- 3/06 הגישה שכנה של הנאשם תלונה כנגדו, בטענה שסיפח את השביל הציבורי וב- 11.5.06 הגישה תלונה נוספת ומפורטת יותר. הנאשם הכחיש מכל וכל את המיוחס לו.

אין חולק כי ב- 30.3.06 ביקר במקום מפקח בנייה, מר יוסי מזרחי, אשר העיד בביהמ"ש, וניתן לראות כי החצר הצמודה לבית הנאשם מגיעה עד הגדר המשותפת למתלוננת, וכי קיימת גדר רשת החוסמת את מה שמיועד להיות שביל משני צידי החצר. עובדה זו הוסכמה גם על הנאשם, אם כי הוא העלה טענות שונות בנוגע לחוסר מדידות ע"י המאשימה.

אינני מקבל טענות אלו ומצאתי כי אכן נחסם השביל הציבורי.

עם זאת, לא שוכנעתי בשום צורה ואופן כי הנאשם הוא שעשה זאת. מפקח הבנייה מר מזרחי הגיע למקום בדיעבד ולא ראה את המצב בשטח קודם לכן, ומשכך נותרו לנו רק תלונותיה של המתלוננת שהועלו על הכתב והוגשו בהסכמה.

אני מסכים עם ב"כ המאשימה כי בנסיבות אלו חל ס' 10ב לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, אולם אני מסכים גם עם ב"כ הנאשם כי תלונות אלו אינן מגלות עילה כנגד הנאשם שכן רק בעקיפי עקיפין ניתן ללמוד מהן כי הנאשם ביצע בנייה כלשהי. עיון בתלונה שסומנה מ/2 מראה כי המתלוננת דיברה על הריסת הגדר שלה עצמה ("הרס לנו את הגדר שהייתה לנו...") וכן ניתן לראות כי קיימת מתיחות בין המתלוננת לבין הנאשם והמתלוננת טוענת כי הנאשם מבצע פעולות כדי להרגיזה (עריכת ברביקיו בחצר). בהקשר זה, השכנה מבקשת להחזיר את השביל כדי שהעשן לא יגיע אליה, בקשה תמוהה משהו. עוד אציין, כי ב- מ/1 ציינה המתלוננת כי השביל שימש אותה להוצאת פסולת אולם ניתן לראות בתמונות שצילם המפקח (מ/3) כי קיימת גדר בטון רציפה, וכן עלה במהלך העדויות כי שכנים אחרים חסמו ממילא את השביל ולא ברור כיצד ניתן היה להוציא פסולת או לבצע חילוץ כטענתה.

למול ראיות אלו, טען הנאשם בצורה ברורה בביהמ"ש, הן בחקירתו הראשית והן בחקירתו הנגדית, כי הוא לא בנה דבר. כפי שהסביר, מדובר בדירה אותה קיבל בירושה/במתנה ממשפחתו וכל שעשה היה לברא צמחייה עבותה שהייתה בקצה המגרש, גרסה זו לא נסתרה. הנאשם טען כי לא הרס גדר ואין לנו כל אינדיקציה על קיומה של גדר שנהרסה, וכן הוא טוען כי לא בנה את שתי הגדרות שנראות בתמונות מ/3.

בנסיבות אלו והואיל ומדובר בגרסה מול גרסה ובשים לב לבעייתיות שנמצאה בגרסת המתלוננת, הספק הינו לטובתו של הנאשם.

בסיכומיה היום טענה ב"כ המאשימה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה של שימוש חורג, אף שזו לא הופיעה בכתב האישום באופן ברור – אינני מקבל עמדה זו. נאשם בהליך פלילי זכאי לדעת מהם ההאשמות העומדות מולו. בענייננו, אף שכתב האישום המקורי הוגש ב- 2006, במהלך 6/10 הוגש כתב אישום מתוקן שבו לא נזכר השימוש החורג ולא ניתן להעלות טענה זו לראשונה בסיכומים. עוד אוסיף בהקשר זה, כי מקובלת עליי טענת ב"כ הנאשם כי לא ברור מהו השימוש החורג בנסיבות, ומכל מקום, לא נסתרה טענת הנאשם עצמו כי זה היה המצב בשטח עוד קודם לכן.

על רקע כל אלו, לא שוכנעתי כי המאשימה הרימה את הנטל להוכיח כי הנאשם ביצע את הפעולות המיוחסות לו בכתב האישום, ואף שאין ספק שבשלב כלשהו היו גדרות שחסמו את השביל הציבורי ולמעשה הרחיבו את חצרו של הנאשם, לא הוכח כי הנאשם ביצע פעולה כלשהי, וכפי שהודה מפקח הבנייה בעדותו, קיימים מקטעים אחרים של השביל שנחסמו בידי השכנים ואין לשלול כי שכניו של הנאשם משני הצדדים הם שביצעו את החסימה.

אשר על כן, אני מזכה את הנאשם.

ניתנה והודעה היום ו' אדר א תשע"א, 10/02/2011 במעמד הנוכחים.

רמי חיימוביץ, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: