עיריית רמת-גן נ' פינטו ואח'

החלטה

בנסיבות, נוכח הצהרת ב"כ הנאשמת והצהרת בעלה – יישמעו הטיעונים לעונש היום.

ניתנה והודעה היום ח' ניסן תשע"א, 12/04/2011 במעמד הנוכחים.

רמי חיימוביץ, שופט

גזר דין

הנאשמים הורשעו בהכרעת דין מיום 10.3.11 בעבירות שעיקרן בניית גדרות סביב חצרם ללא היתר ובניית משטח בטון בחצר.

אפתח ואדרש לטענת המאשימה לעניין סעיפי האישום – כתב האישום המתוקן קבע במפורש כי הנאשמים מואשמים בעבירה לפי ס' 204(ב) לחוק התכנון והבנייה (תשכ"ח-1968). סעיף זה עניינו "בנייה בסטייה מהיתר", והוא תואם את נסיבות המקרה שכן היה בידי הנאשמים היתר בנייה להרחבת דירתם אולם לא היה להם היתר לבניית הגדרות והמשטח. על רקע זה הורשעו הנאשמים בעבירה של סטייה מהיתר, ואני מפנה לסעיף 12 להכרעת הדין. לא ניתן כיום לבוא בדיעבד ולטעון כי כתב האישום המתוקן היה שגוי, בוודאי כשהכרעת הדין התייחסה לסעיפים שבכתב האישום המתוקן. לעניין זה, אציין כי אנו נמצאים בדין פלילי ולא ידועה לי טענה לפיה ניתן לקיומה של טעות דפוס בסעיפי האישום בסיומו של הליך. עם זאת, כאמור לעיל וכמפורט בהכרעת הדין, הנאשמים הורשעו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן.

בתי המשפט התייחסו לא אחת לעבירות בתחום התכנון והבנייה וציינו כי מדובר בעבירות הנעשות ע"י אנשים נורמטיביים ואין בכך נסיבה לקולא. במקרה זה מדובר בבנייה מסיבית יחסית, חלקה מופנה לרחוב וחלקה לביתם של השכנים שאכן התלוננו, ועדותו של מר גולדשטיין נשמעה בבית המשפט וניתן היה להתרשם ממנה כי הוא נפגע מכך שיום אחד נבנתה גדר מול חלונו ללא ידיעתו.

מנגד, קיימות במקרה זה, נסיבות מקלות. נסיבה ראשונה היא שחלק מן הגדרות הוקם כבר בשנת 1999 – אם כי כבר אז ההקמה הייתה ללא היתר ובניגוד לדין – ולמעשה עבירה ראשונית זו התיישנה, כאשר הנאשמים הורשעו בגין הריסה והקמה מחדש של הגדרות (למעט הקמת גדר חדשה מול חצר השכנים). העובדה שהנאשמים ביקשו היתרים להרחבת הדירה מעידה במידה מסוימת על כוונה לקיים את החוק וקיבלתי את עדותם כי לא הבינו שנדרש היתר גם לגדרות ולמשטח. אין בכך כמובן להביא לזיכויים אולם זוהי נסיבה לקולא.

נוכח כל אלו – אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

קנס כספי בסך 8,000 ₪ - 4,000 ₪ לכל נאשם, שישולם בתוך 60 יום מהיום. הקנס ישולם בארבעה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 10/5/11, ובכל 10 בחודש עוקב. אי-עמידה באחד התשלומים יביא לפרעון מיידי של החוב כולו. הובהר לנאשמים כי פיגור בתשלומים עשוי לגרור קנסות פיגורים כקבוע בחוק.

צו המורה לנאשמים להתאים את הבנייה להיתר הקיים, ולענייננו, פירושו, הריסת הגדרות שאין להן כל היתר, לא בעבר ולא היום, והריסת המשטח, למעט חלקים שיש להם היתר, ככל שהוא קיים. לעניין זה, אין להרוס את חלק הגדר שבנייתו התיישנה בגדר המערבית, היינו, גדר בגובה 30 ס"מ שתמכה בהפרשי הגבהים שבין החצרות.

מועדי ההריסה יהיו כדלקמן:

לגבי הגדר המזרחית, הגובלת בחצר השכנים, שהיא גדר חדשה – בתוך 60 יום.

לגבי הגדר הצפונית, המפרידה בין החצר לבין הכביש והגדר המערבית – גדרות אלו היו קיימות וכאמור חלף זמן רב מאוד מהקמתן הראשונה, ובתקופה זו העירייה לא נקטה כל פעולה.

בשקלול פרק הזמן מאז הוקמה הגדר המקורית והראיות לעניין נסיונות לשינוי המבנה והגשת בקשות לפי תמ"א 38 – אף שמדובר בראיות חלקיות – אני נותן לנאשמים פרק זמן של 12 חודשים להריסת הגדרות, או להשגת היתר כדין (וכאמור מתווה להיתר ניתן בהחלטת הוועדה המקומית והחלטת ועדת הערר כפוף לוויכוח על הפקעה).

הריסת המשטח בתוך 12 חודשים מהיום.

צו ההתאמה / הריסה – יירשם בפנקסי המקרקעין.

במידה והנאשמים לא יבצעו את ההתאמה בפרקי הזמן הקבועים בגזר הדין – רשאית הוועדה המקומית לעשות זאת ולהשית את ההוצאות על הנאשמים.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן והודע היום ח' ניסן תשע"א, 12/04/2011 במעמד הנוכחים.