עיריית רמת-גן נ' גולדפינגר

גזר דין

הנאשם הורשע, בהתאם להודאתו, בעבירה של אי קיום צו בית משפט, עבירה לפי סעיפים 205, 206 ו- 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965. מדובר באי קיום צו הריסה שהושת על הנאשם ביום 15.5.02, במסגרת ת.פ. (שלום תל-אביב) 3134/97, שבו חויב הנאשם להרוס מבנה בלוקים מקורה בגג אסבסט, שהוקם על המקרקעין, נשוא כתב האישום, וזאת תוך 4 שנים מיום מתן הצו או תוך שנה מיום הכניסה לתוקף של תוכנית תב"ע חדשה, הכל לפי המוקדם.

ב"כ המאשימה הצביעה על חומרת העבירה והדגישה את היקף הבנייה האסורה, משך הזמן שבו לא בוצע צו ההריסה והעובדה כי עד היום בוצעה הריסה חלקית של המבנה. ב"כ המאשימה עתרה להטלת קנס משמעותי בשים לב בין היתר לכך שמדובר בעבירה נמשכת, הנעברת כל עוד העבריין אינו ממלא אחר הצו השיפוטי שהוצא נגדו.

ב"כ הנאשם פרש בפניי את השתלשלות ההליכים המנהליים שקדמו למתן הצו והלין על כך כי באותו האזור (כפר אז"ר) מצויים מבנים ועסקים נוספים אשר, לטענתו, ניתנו נגדם צווים לפי חוק התכנון והבנייה ואלה לא נאכפים. בנוסף, הגיש הסנגור תמונות (נ/1, נ/2), שיש בהן כדי להמחיש את העובדה שהנאשם קיים את הצו, הגם שלא באופן מלא.

עוד הודגש כי הנאשם הוא אדם מבוגר המקבל קצבת זקנה מביטוח לאומי, הסובל מבעיות רפואיות רבות (נ/3) ו"מצבו הכלכלי הינו בכי רע". הסנגור ביקש שהקנס שיוטל יהיה נמוך, תוך שהבהיר כי השלמת קיום הצו ממילא כרוכה בהוצאות כספיות גבוהות.

הנאשם חזר על דברי סנגורו, פירט בהרחבה את השתלשלות העניינים בנוגע למוסך ושב והדגיש את מצבו הבריאות והכלכלי.

דיון והכרעה

עבירה של אי קיום צו של בית משפט הינה עבירה חמורה. חומרתה באה לידי ביטוי לא רק בהתייחס לדיני התכנון והבנייה, אלא גם בהיותה יורדת לשורשו של שלטון החוק. ראוי להפנות בהקשר זה לדברי בית המשפט העליון ברע"פ 11920/04 סעיד נאיף נגד מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים):

" בית משפט זה פסק בעבר כי בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים בתחום התכנון והבניה מן הראוי ככלל להטיל עונשי מאסר בפועל של ממש. זאת, הן נוכח הצורך להיאבק בעבירות של בנייה בלתי חוקית, שזה מכבר הוכרו על ידי בית משפט זה כ"מכת מדינה", והן נוכח הפגיעה החמורה בשלטון החוק שנגרמת כתוצאה מהפרתם של צווים שיפוטיים (ראו לדוגמה: ר"ע 23/83 פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 536-535; רע"פ 4203/03 בויראת נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה (לא פורסם); רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם))."

אני מסכים עם ב"כ המאשימה כי היקף הבנייה, כפי שניתן לראות בתמונות שהוגשו לעיוני (ת/1 עד ת/3) והעובדה שהצו נכנס לתוקף בשנת 2006 ולמעשה לא קוים באופן מלא עד היום מצביעים על חומרתה של העבירה ויש לתת להם ביטוי הולם בגזר הדין.

לצד כל אלה, שוכנעתי כי הצטברותן של הנסיבות האישיות של הנאשם שבפניי מצדיקה מתן הקלה מסוימת לנאשם. הנאשם שבפניי הינו בן 73 וסובל מבעיות בריאותיות שפורטו על-ידו ועל-ידי בא כוחו. עיון במקבץ המסמכים הרפואיים שהוגשו (נ/3) מלמד כי חלק מבעיותיו הרפואיות של הנאשם אובחנו או הוחמרו בעשור האחרון, אף לאחר מתן צו ההריסה שלא קוים. גם בעיותיו הכלכליות של הנאשם, שפורטו במסגרת הטיעונים לעונש, הן ככאלה שיש לקחתן בחשבון בעת גזירת הדין. יוער כי גם המאשימה נמנעה, לנוכח הנסיבות המקלות, לעתור לענישה של מאסר או מאסר מותנה.

לעומת זאת, אין בידי לקבל את הסבריו של הסנגור הנוגעים לטעמים לאי קיומו המלא של הצו. לו סבר הנאשם, בזמן אמת, כי יש מקום לעתור לדחיית כניסת תוקפו של הצו, היה עליו לפעול בהתאם לדין ולעתור לארכה. משלא עשה כן, הוא מנוע מלטעון כל טענה בהקשר זה. גם טענותיו של הסנגור בדבר קיומם של מבנים ו/או עסקים אחרים באותו האזור, אשר ממשיכים לפעול חרף קיומם של צווים שיפוטיים, לא נלקחת על-ידי בחשבון, שכן לא הובאו לידיעתי הנתונים והנסיבות בקשר לתיקים שהזכיר הסנגור, אם יש כאלה.

לפני סיום אעיר כי הנאשם, בדבריו האחרונים לבית המשפט, טען כי בעבר נגזר דינו על-ידי בית משפט השלום בתל-אביב לאחר שהורשע בעבירות של תכנון ובנייה והוא אף ריצה מאסר בעבודות שירות. למדתי מב"כ הצדדים כי אין למאשימה גישה למרשם הפלילי בהתאם לחוק המרשם הפלילי ולכן לא הוגש לעיוני גיליון מרשם פלילי של הנאשם. לפיכך, כך נטען, מאחר ועסקינן בכתבי אישום שהוגשו בבית משפט אחר ועל-ידי ועדה מקומית אחרת (קריית אונו), יש קושי בהצגת עברו הפלילי של הנאשם.

לא ניתן להשלים עם הסבר זה ועם המחסום החוקי הנטען המונע הצגת נתונים בדבר עבר פלילי של נאשם בעבירות של תכנון ובנייה בפני בית המשפט הגוזר את הדין. אמנם, במרבית המקרים, אותה הועדה המקומית היא גם הגורם שהגיש את כתבי האישום הקודמים נגד אותו הנאשם וכל הנתונים הרלבנטיים יהיו בפניה, אולם לא מן הנמנע כי אותו הנאשם הורשע בעבר בעבירות לפי חוק התכנון והבנייה בשטח המצוי בתחום אחריותן של רשויות אחרות (לדוגמא: כאשר הנאשם הוא הבעלים של מספר נכסים, עבר דירה, הסמכויות הועברו לוועדה מקומית אחרת כמו במקרה הנדון וכיו"ב). אי הצגת עבר פלילי עשויה לעיתים להכשיל את עבודת בית המשפט, אשר עלול, לדוגמא, שלא להורות על הפעלת מאסר מותנה או הפעלת התחייבות כספית שעה שהחוק מחייב לעשות כן.

אדגיש בהקשר זה כי חלה על המאשימה החובה להציג בפני בית המשפט את התמונה המלאה ובכלל זה גם את עצם קיומו של עבר פלילי של נאשם שהורשע. הנני מצפה כי ב"כ המאשימה תפעל לקידום תיקון בעניין זה ובמידת הצורך תפנה החלטתי זו לגורמים המתאימים.

למען הסר ספק, יובהר כי לא ניתן על-ידי משקל כלשהו לדברי הנאשם בנוגע לעברו הפלילי, שכן, כאמור, לא הוגש לעיוני גיליון המרשם הפלילי.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. קנס כספי בסך 8500, שישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 15.6.11. אי עמידה באחד התשלומים, יביא לפירעון מיידי של החוב כולו בניכוי הסכום ששולם בפועל באותו המועד.

ב. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 35,000 ₪ להימנע מלעבור עבירה בה הורשע החל מיום 1.1.12 ולמשך שנתיים ימים. לא תיחתם ההתחייבות ייאסר הנאשם ל- 10 ימים.

זכות ערעור לבית משפט המחוזי בת"א תוך 45 ימים מהיום.