עיריית קרית מלאכי נ' דריגואס ואח'

החלטה

1.בקשת רשות להתגונן בפני תובענה על סך 113,632 ₪, בגין חוב ארנונה, מים וביוב לשנים 2005-2011.

תחילה, טוענים המבקשים כי יש לדחות את התביעה בהתייחס לחובות בגין השנים עד לשנת 2005, הכלולים ברישום המתייחס לשנה זו ואשר התיישנו.

יצוין כבר כעת, כי המשיבה במסגרת סיכומיה הודיעה על הסכמתה למתן רשות להתגונן בגין רכיב כספי זה (כ-84,000 ₪ לפי חישוביה), על אף שסבורה היא כי תוכחנה פעולות גבייה מנהליות שביצעה ואשר עוצרות את מרוץ ההתיישנות.

עוד מעלים המבקשים טענת שיהוי רב שנים ובלתי סביר בהגשת התובענה, שיש בו כדי לעקר יכולת ההתגוננות מפניה, טענה לזכאות המבקש להנחה בגין היותו נכה בשיעור של מעל 80%, הנחה אשר לא ניתנה לו, וכן טענה לקיזוז כל סכום בו יחויבו כנגד חובה של המשיבה כלפי המבקשים שמקורו בהסכם פשרה ובחוות דעת שמאי שניתנה על יסודו, מכוחם חבה המשיבה כנטען בפיצוי המבקשים בסכומים שערכם היום עומד על כ-700,000 ₪.

המבקשים טוענים כי פנו בעניין זה בדרישות חוזרות למשיבה, אולם דרישותיהם הושבו ריקם.

המשיבה טוענת כי אף שאין בידה לבדוק את טענת המבקשים בעניין זה נוכח חלוף השנים (המדובר באירועים הנכונים לשנים 1986-1988), הרי שטענת המבקשים לקיזוז נסתרת ממילא מתוך חקירת המבקשת גופה וכן מהאמור בבקשה, בתצהירים ובנספחיהם. המשיבה טוענת לשיהוי כבד שננקט בהעלאת טענת הקיזוז (כ-26 שנה).

המשיבה טוענת כי המבקשים כלל אינם צד לאותו הסכם, כי אם אביו של המבקש, וכי הסכומים לקיזוז אינם מפורטים ואף תחשיב ערכם הנוכחי הינו שגוי.

המשיבה מצביעה על טענות נעדרות ביסוס לשיטתה, דוגמת הטענה לזכאות למלוא הפיצוי הנקוב בהסכם שעה שאין מחלוקת כי המבקשים מחזיקים ב-25% משטח החלקה, וכן הטענה לזכאות להחזר אגרת בנייה, בניגוד לאמור במפורש בהסכם.

לעמדת המשיבה אף הטענה לזכות להנחה בגין נכות לא פורטה ולא נתמכה בכל אסמכתא, ומכל מקום תדפיסי הרשות מלמדים על הנחה שהוזרמה לחשבון, ובאשר לתשלומי מים וביוב כלל אין זכאות להנחה. לפיכך, סבורה המשיבה כי יש ליתן פסק דין חלקי ברכיבים אלה.

באשר לטענת השיהוי, טוענת המשיבה כי אין המדובר אלא במס שפתיים ובהמשך ישיר להתחמקות המבקשים מתשלום חובותיהם למשיבה.

החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים בבקשת הרשות להתגונן במעמד הצדדים, במסגרתו נחקרה המבקשת 2 (המשיבה ויתרה על הצורך בחקירת המבקש), ולאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם, שכן ניסיונותיהם לבוא לכלל הסדר, אף לאחר הדיון שהתקיים, לא צלחו.

2.לאחר עיון בטענות הצדדים, ומתוך ההלכות שעניינן במתן רשות להתגונן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הרשות להתגונן להתקבל, וללא תנאי.

כלל ידוע הוא כי הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט, גרסת התובע אינה מתבררת ועל בית המשפט להימנע מקביעת עובדות או מבירור המצב הקיים לאשורו. מסיבה זו נקבע כי רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו, רק אז תידחה בקשתו.

אפנה לאמור בעניין זה בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית, מעמ' 402:

"בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד".

ר' גם האמור בע"א 517/87 ליאון פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לישראל (ניתן ביום 25.11.93, לא פורסם):

"אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע."

3.לעניין טענת הקיזוז והעדר היריבות הנטענת, המבקשת העידה בחקירתה כי המבקשים היו חלק בלתי נפרד מהסכם הפשרה לפיו טוענים הם, כשם שטענו כל העת, לזכאות לפיצוי, זכאות כספית אותה יש למצער לקזז מסכום התובענה.

המבקשת העידה כי ההסכם נחתם באמצעות מר יוסי וענונו מטעם מועצת עירית קריית מלאכי, המשיבה, אצלה בבית, יחד עם כל הדיירים. המבקשת העידה בחקירתה כי "ההסכם היה לגבי בעלי החלקות בחלק הצפוני וגם אלה שבנו בחלק הדרומי, אבל אני הייתי היחידה שבניתי" (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 1-2).