עיריית קרית ביאליק נ' בר לב ואח'

החלטה

בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד נתבע 1.

1. מדובר תביעה כספית של עירית קרית ביאליק כנגד ארבעה נתבעים בשל חובות מסי ארנונה ואגרות על דירת מגורים ברח' קק"ל 61/3 בה גרו בני הזוג המנוחים כהנא רחל ואליעזר ז"ל. החובות הנטענים הם לתקופה שמיום 1.1.04 ועד ליום 30.4.10. החוב המצטבר כולל הפרשי ריבית, עומד לפי ספרי העיריה על סך של 19653 ₪, נכון למועד כתב התביעה.

כנגד הנתבע 1 ניתן פסק דין משלא הגיש בקשת רשות להתגונן. ב 10.11.10 ביטלה הרשמת את פסק הדין שנתנה כדי לתן לו לנתבע 1 את יומו בביהמ"ש (האחרון הנו יורשו של המנוח אליעזר כהנא). האחרון טען בבקשתו כי אין לו ענין בדירה, הוא לא ירש אותה ובנותיה של המנוחה רחל כהנא הן שירשו הדירה (אסתר שמואלי ז"ל שהנתבעת 3 הנה יורשתה, והנתבעת 2 נינה אורונוביץ).

2. ההזדמנות שניתנה לנתבע 1 לא הועילה. לא הועילה גם הנחית הרשמת שעל נתבע 1 להגיש הגנה תוך 45 יום. האחרון הוסיף להתעלם מן ההליך. כתב הגנה לא הוגש, והנתבע 1 אף לא התייצב לישיבה מה 26.5.11, ישיבה אליה זומן, על פי אישור מסירה חתום. באותה ישיבה התבקש וניתן אפוא פסק דין המחייב אותו בסכום התביעה.

לאור מכתב שלו, בו ראיתי משום בקשה לביטול פסק דין הוריתי ב 19.6.11 על עיכוב ביצוע פסה"ד נגדו תוך משלוח הבקשה לתגובה, ובמקביל ראיתי לנכון להורות על עיכוב בהגשת הסיכומים כדי ליתן החלטה בבקשת הנתבע לביטול פסק הדין, בטרם המשך קידום התיק לגופו מול שאר הנתבעים. זאת כדי למנוע תקלה וסרבול ולתן פסק הדין באותן סוגיות מול הנתבעים כולם במידת האפשר; כאשר לא ידוע היה אם יסכימו הנתבעים לביטול פסה"ד, ובכל מקרה, היה ויבוטל פסק הדין, האם יהא הנתבע 1 שותף להסכמות הדיוניות אליהן הגיעו שאר הצדדים (ראה להלן).

לשם שלמות התמונה בענין אחרון זה, יצוין כי בישיבת 26.5.11 הגיעו התובעת ונתבעות 3 ו 4 להסדר דיוני לפיו יוגשו סיכומים על סמך התצהירים; כאשר ב"כ העיריה התובעת הצהיר שהאמור בתצהירה של נתבעת 3 מקובל על העיריה, למעט עובדה נטענת אחת והיא שלתקופה מסוימת, היתה שוכרת בדירה ששלמה המסים העירוניים לתקופת שכירותה (ולו בדיעבד), מה שעומד בניגוד לספרי העיריה. עוד הוצהר כי אף האמור בתצהיר הנתבעת 4 מקובל עובדתית. כלומר כל הטענות העובדתיות בתצהירי הנתבעים 2 עד 4 התקבלו על ידי התובעת למעט אותה טענה שאזכרתי לעיל. עוד הוצהר ע"י ב"כ העיריה ביחס לנתבעת 4, הקרן לטפול בחסויים, כי התובעת לא פנתה לקרן במועד חיי החסוי אליעזר כהנא ז"ל (רחל רעייתו נפטרה לפניו), שכן התובעת לא ידעה שהחסוי עזב את הדירה לבית אבות. הנתבעת 2 הצטרפה אף היא להסכמת נתבעות 3-4 למתן פסק הדין על סמך תצהירים (הודעה מיום 15.6.11).

3. אלא שחרף הנחיתי לעיכוב זמני של ההנחיה בדבר הגשת הסיכומים עד למתן ההחלטה בבקשה לביטול פסה"ד , הגישו התובעת ונתבעות 2 ו 3 סיכומיהן, ככל הנראה בשגגה, ב 14 ו ב 16 לחודש אוגוסט 2011: זאת במקביל להגשת תגובת התובעת לבקשה לביטול פסק הדין, תגובה שהוגשה עוד קודם ב 20.6.11. יצויין כי הנתבעות 2 עד 4 מצידן, לא הגיבו לבקשה לביטול פסק הדין.

פעולה זו של הגשת הסיכומים מצד התובעת ונתבעות 2-3, בניגוד להנחיה ובטרם מתן החלטה בבקשת הביטול, גרמה לצערי גם לשגגה שלי: שכן המתנתי לסיכומי הנתבעת 4. ואולם האחרונה טרם הגישה סיכומיה עד כה, ולמעשה בדין, בהתאם להנחיה מ 19.6.11, שכן תלויה ועומדת הבקשה לביטול, והנחיית העיכוב בצידה. לכן אין מקום לבקשה למתן פסק דין בתובענה כולה שהגישו נתבעות 2-3 לאחרונה . קודם יש להכריע בבקשת הביטול, ויש לאפשר לכל בעלי הדין להגיש סיכומיהם בטרם מתן פסק דין.

4. מכאן אפוא, לגופה של בקשת הביטול: התובעת מתנגדת לבקשה ולטעמי בדין. ראשית, יש לזכור כי ניתנו לו לנתבע 1 , לאור אי ייצוגו, כל ההזדמנויות להשלים את שהחסיר כדי לתן לו יומו והוא בשלו, מתעלם מן ההליך. בראשית ניתן נגדו פסק דין לאחר שסירבו לפתוח הדלת למוסר וכתב התביעה (המסירה) הושאר מתחת לדלת. בנסיבות אלה צדקה הרשמת משעה שקבעה שהביטול אינו מחובת הצדק אלא בתוקף שיקול דעת ביהמ"ש. חרף זאת בוטל פסק הדין, בתוקף שיקול דעת זה למרות שהנתבע שלא הגיש בקשת רשות להתגונן, לא הגיש בפועל בקשה לביטול פסק הדין שניתן, אלא בקשה למחוק אותו מכתב התביעה. בקשה שאף לא גובתה בתצהיר. הנתבע אף התעלם מהחלטת הרשמת בבקשתו שלו עצמו, שנתנה לו הזדמנות והורתה לו להגיש כתב הגנה לגופו של ענין בתוך 45 יום. ואם בזאת לא די, הרי שזומן כדין לישיבה בפני ולא טרח להתייצב. במכתבו מיום 19.6.11 הוא מציין באופן לאקוני כי "אינו זוכר" אם קיבל זימון, לאור מצב בריאותו. לפי אישור המסירה (שנזכר אף בפסק הדין והנתבע אפוא לא היה פטור מהתייחסות אליו בבקשתו) זומן אף זומן הנתבע. יש לומר כי אף בקשה זו לא הוגשה כבקשת ביטול כדין, אף היא אינה נתמכת בתצהיר, ומה שנטען בה הנו שוב טענות לגופן, כשהנתבע חוזר על כך שלא ירש הדירה אלא הנתבעות 2-3 הן היורשות שלה, ואין לו ענין בדירה.

5. אלא מאי, בטענות לאקוניות אלא של הנתבע אין די כדי להמחיש סיכויי ההגנה. איננו מצויים בשלב בו יכול הנתבע לטעון טענות באופן לאקוני אלא עליו להתכבד ולהמחיש בתצהיר הן סיכויי הגנתו כדבעי, ואף סיבת המחדל. זאת כדי להמחיש ההצדקה לביטול (בשנית) בתוקף שיקול דעת ביהמ"ש. שכן ביטול מחובת הצדק (שוב) אין. סיבת המחדל הכפול של אי הגשת הגנה ואי התייצבות לא הומחשה, כך אף סיכויי ההגנה. אציין בקצרה כי הטענות של התובעת ביחס לחיובו של הנתבע 1 אינן כ"מחזיק" במישרין במובן דין הארנונה (במובן בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, שהוא הפירוש שניתן בהלכה לביטוי "מחזיק", עליו מוטלת הארנונה).

טענות אלה של חיוב ישיר מכוח בעלות או החזקה מפנה התובעת כלפי נתבעות 2-3, היינו שיש לראות בהן מחזיקות, בתורת יורשות של רחל ז"ל, שהיא שהיתה בעלת הדירה. האחרונה התירה בצוואתה לבעלה אליעזר ז"ל להוסיף ולגור בדירה עד סוף חייו, והוא ניצל זכות זו עד סוף 2003 שאז עבר לבית אבות (לפי מכתב הנתבעת 4 מיום 16.1.10).

הטענות של התובעת לנתבע 1 הנן כיורשו של המחזיק המנוח אליעזר ז"ל שהוסיף ונותר בדירה עד סוף 2003 לאחר פטירת רעייתו ב 4.2.98 .

לפי הנטען לא מסר המנוח או מי בשמו הודעה בכתב על עזיבתו ויש לראות בו אפוא משום "מחזיק קונסטרוקטיבי" אף לאחר עזיבתו, הממשיך ונושא בחוב הארנונה, מכוח המשטר הקבוע בסע' 325-326 לפקודת העיריות; היינו הטענות כלפי הנתבע 1 הנן כמי שחב בחוב הארנונה לא במישרין כמחזיק אלא כיורש של המחזיק, עד גובה ירושתו. כאשר על פי צוואת אליעזר ורחל ז"ל שצורפה אכן אין הנתבע 1 יורש הדירה, אך כן יורש של אליעזר ז"ל במה שקשור לזכויות כספיות. ככל שטענתו של הנתבע 1 הנה שהמנה שירש נופלת בפועל מחובו של המנוח לעיריה או שבפועל לא ירש דבר , לא הומחשה טענה זו. והנטל כאן הנו על מבקש הביטול . לענין זה אין די בטענה סתמית של הנתבע ש"אין לו ענין בעזבון" כפי שטען בבקשתו.

6. למעשה הדיון לגופו של ענין בסיכויי ההגנה שלא הומחשו הנו מעבר לנדרש. שכן די במה שפורט עד כה כדי לבאר שמדובר במי שניתן לומר עליו שהוא מתעלם במודע מן ההליך לארוך הדרך, וככזה כבר עולים מחדליו, בודאי במצטבר, כדי זלזול בהליך. נתבע שכזה, גם אם סיכויי הגנתו מעולים הם, אינו זכאי לביטול פסק הדין שניטל נגדו, שכן במצב זה אין כלל צורך להידרש לסיכויי ההגנה (ע"א 2201/07 צפריר חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה, סע' 15 (ואילך) של פסק הדין).

7. הבקשה לביטול פסה"ד כנגד הנתבע 1 – נדחית. אין צו להוצאות בבקשה זו, לאור התוצאה.

8. על הנתבעת 4 להגיש סיכומיה בתוך 30 יום. כאמור, סיכומי יתר הצדדים – כבר הוגשו.

המזכירות תשלח לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ב, 10 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: