עיריית קריית אונו נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מצפה אפק ואח'

החלטה

עניינה של החלטה זו הוא בקשות לצווי ביניים שהוגשו על ידי עיריית קריית אונו ועיריית גבעת שמואל, במסגרת שתי עתירות מנהליות נפרדות שעניינן אחד – הקמת תורן בגובה של 42 מטר, הכולל ארונות ציוד, פילר חשמל, גנרטור ומיכל דלק, אשר הוקם על ידי המשיבה 3.

בבקשות נתבקש להורות למשיבה 3 להימנע מלעשות כל שימוש באנטנה האמורה. למעשה התבקש גם סעד זמני של להימנע מבניית התורן, אך הוברר שהבנייה הסתיימה כך שסעד זה אינו רלבנטי עוד.

היתר הבנייה אשר הוצא על ידי המשיבה 1 נסמך על תמ"א 36/א.

במהלך דיון צמצמו הצדדים את המחלוקת ביניהם לשתי שאלות הנוגעות לסעיף 23.1 לתמ"א 36/א. האחת – האם האנטנה שהוקמה משתלבת במתקן תשתית קיים? והשנייה – האם האנטנה שהוקמה משתלבת בסביבה?

לצורך מתן החלטה זו אני מוכן להניח כי הוכח לכאורה שהאנטנה אינה משתלבת במתקן תשתית קיים ואינה משתלבת בסביבה.

יודגש, כי הנחה זו היא בגדר הנחה בלבד מתוך שאני סבור שנכון לשלב זה של הדיון הדברים לא הוכחו במידת ההוכחה הדרושה. אולם, כאמור, לצורך הבקשה אצא מן ההנחה הנ"ל.

כעת נשאלת השאלה, האם מאזן הנוחות נוטה לטובת העותרים או שמא לטובת המשיבה 3?

בבקשתה טענה עיריית קרית אונו לעניין מאזן הנוחות, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן הפעלת האנטנה עלולה לגרום לפגיעה בבריאות התושבים המתגוררים בסמוך לה.

לעומתה טענה עיריית גבעת שמואל, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה בשל אי החוקיות הנעוצה בהקמת האנטנה כפי שהוקמה.

באשר לטענתה של עיריית קריית אונו, הרי שלעתירה לא צורפה כל חוות דעת המלמדת על פגיעה הצפויה בבריאות התושבים המתגוררים בסמוך לאנטנה. מכיוון שכך, כשלה עיריית קריית אונו להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתה.

באשר לעיריית גבעת שמואל, הטענה בדבר אי החוקיות היא טענה הנבחנת באופן יחסי אל מול הנזק העלול להיגרם למשיבה 3 ולציבור אם יינתן הצו.

כפי שציינתי, אני מוכן לצורך הדיון בצו הביניים להניח שאכן קיימת אי חוקיות במתן ההיתר כפי שניתן. אולם, מנגד, יש לזכור שבניית האנטנה הסתיימה והיא מעניקה שירות, בין השאר, לתושבי קריית אונו וגבעת שמואל.

כאשר אני מאזן בין שני האינטרסים המנוגדים, הרי שאני מגיע לכלל מסקנה שלצורך צו הביניים - ולצורך זה בלבד - גובר אינטרס מתן השירות לציבור על אי החוקיות כפי שהנחתי את קיומה.

מובן שכאשר תידונה העתירות לגופן, והיה ויוכח שאכן ההיתר נגוע ואינו חוקי – יישמט הבסיס מתחת להצדקת הקמת האנטנה והעתירות תתקבלנה. אולם, בשלב מקדמי זה של הדיון, כאשר טרם הוגשה תגובה מטעם המשיבה 3, ועניין חוקיותה של האנטנה מוטל בספק – אינני סבור שיהיה זה נכון ליתן צו ביניים, בפרט כאשר הקמת האנטנה הסתיימה והיא פועלת ומשרתת את הציבור.

מעבר לכך, עיריית גבעת שמואל השתהתה בהגשת עתירתה שיהוי ניכר. נציגי העירייה היו חלק מן הוועדה המקומית אשר נתנה את ההיתר. ידיעתם של נציגי העירייה מיוחסת לעיריית גבעת שמואל מרגע מתן ההיתר ואילך. ההיתר ניתן לפני למעלה מחצי שנה, ועיריית גבעת שמואל לא עשתה דבר כדי למנוע את הקמת האנטנה.

בנסיבות כאלה מושתקת עיריית גבעת שמואל ומנועה מלבקש צו ביניים, כאשר העובדות כולן היו ידועות לה לפני מספר רב של חודשים ובכל זאת חדלה העירייה ולא עשתה דבר.

מכיוון שכך אני דוחה את הבקשה ומחייב את העותרות, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה 3 את הוצאות הדיון בסכום כולל של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.

קובע לדיון בעתירות ליום 05.07.2010 בשעה 15:00.

המשיבות יגישו תגובתן לעתירות תוך 20 יום מהיום.