עיריית פתח תקווה תשיב למקומו דוכן בשוק ליפיקיס בפתח תקווה

זוהי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, בה נתבקש בית המשפט לאכוף על המשיבה לבצע את פסק הדין מיום 23.3.06, קרי להורות למשיבה להשיב לאלתר את דוכנה של העותרת למקומו בשוק ליפיקיס בפתח תקווה.

העובדות:

1.         העותרת, אישה קשת יום, נתמכת סעד וחולת פרקינסון, ובעלה המנוח, מר נחום יהודה ז"ל (להלן: "המנוח"), היו בעלים משותפים של העסק המשפחתי בדוכן בשוק ליפקיס בפתח תקוה, מזה כ-35 שנים (להלן: "הדוכן"). 

2.         ביום 10.3.04 נפטר המנוח. 

3.         למחרת פטירתו של המנוח, ביום 11.3.04, החל מר ניסן כרמי, מנהל אגף הפיקוח אצל המשיבה, לפעול בהכנות לפינוי הדוכן.

4.         ביום 16.5.04, ללא כל התראה והודעה לעותרת ו/או לבני משפחתה, פונה הדוכן באמצעות מנוף של המשיבה, מהטעם שהדוכן אינו פעיל ותוקף רשיון העסק להפעלתו פג בסוף שנת 2003. 

5.         ביום 29.5.04 קיבל בנה של העותרת את הדוכן לידיו, ובאותו יום הוצב הדוכן חזרה בשוק ליפקיס ע"י בני משפחת העותרת, אולם לאחר מספר ימים הוא הוסר בשנית ע"י המשיבה.

6.                     ביום 5.9.04, לאחר פניות למשיבה אשר לא נענו, הגישה העותרת את העתירה, בה טענה כנגד פינויו של דוכן אשר שימש את בעלה המנוח, מר נחום יהודה ז"ל, ואותה, במשך שנים רבות. 

בעתירה ביקשה העותרת להצהיר כי היא הבעלים והזכאית להמשיך את הפעלת הדוכן בשוק, כי המשיבה פעלה שלא כדין בפינוי הדוכן וכי עליה להשיב את הדוכן למקומו, כשהוא תקין ושמיש, כדי שהעותרת תוכל להמשיך ולהפעילו, לאחר 35 שנות הפעלתו בשוק ליפקיס. 

7.         לאחר סיום הדיון בעתירה, ולאחר הגשת סיכומים, הגישה העותרת לבית המשפט הודעה לפיה המשיבה קובעת עובדות בשטח כאשר היא הציבה דוכן חדש במקום הדוכן שפונה.

       בהחלטה מיום 4.1.06 ביקשתי את תגובת המשיבה ומתגובתה עולה כי אכן במקום הוצב דוכן אחר, אולם ההצבה היא זמנית ואם יתעורר הצורך, עקב פסיקת ביהמ"ש, יועתק מקומו בשנית באופן שלא תהיה מניעה מהצבת דוכנה של העותרת, אם כך ייקבע ע"י ביהמ"ש. 

8.                     ביום 23.3.06 ניתן על ידי פסק דין בעתירה הקובע, בין היתר, כדלקמן:

"פינוי הדוכן על ידי המשיבה בוצע במחטף, בשרירות, בחוסר הגינות ומבלי שניתנה לעותרת זכות טיעון.

פעולתה של העירייה בפינוי הדוכן לוקה בפגמים מהותיים המחייבים את ביטולה.

            אי לכך אני מבטלת את פעולת הפינוי שנעשתה על ידי המשיבה".

             עוד נקבע בפסק הדין כי "המשיבה תפנה כל דוכן ו/או הרחבת דוכן אשר הוצב במקום שבו היה קודם דוכנו של המנוח, מר נחום יהודה ז"ל" וזאת תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, וכי "המשיבה תשיב את דוכן המנוח למקומו, תוך 15 ימים לאחר הפינוי כאמור... לעיל".

9.         המשיבה לא ביצעה את פסק הדין וביום 22.6.06 (במקביל לערעור שהגישה על פסק הדין), הגישה לבית המשפט העליון בקשה לעיכוב ביצוע  (עע"מ 4150/06).

ביום 30.7.06 דחה בית המשפט העליון את בקשת המשיבה לעיכוב ביצוע.

במסגרת החלטה זו קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כדלקמן:

"...המשיבה (העותרת - ש.ג) ובעלה המנוח התפרנסו מהדוכן בשוק במשך שנים רבות. עם מות המנוח, נותרה פרנסתה של המשיבה תלויה באויר. הצבתו של דוכן אחר במקום הדוכן של המנוח מקדמת אולי ענין חשוב של אשה נצרכת אחרת, אך בה בעת פוגעת, בתקופת הביניים, ועד הכרעה סופית בהליך זה, במשיבה שנותרה לנפשה בדאגה למקורות קיומה. בנסיבות אלה, הדעה נותנת, ושורת המוסר מצדיקה, כי ינתן למשיבה להפעיל את הדוכן כל עוד לא החליטה ערכאה שיפוטית החלטה אחרת. יש להניח כי עניינה של האישה האחרת, ולו בתקופת הביניים עד להכרעה סופית, ימצא את פתרונו בדרך הראויה, ולאו דוקא על חשבונה של המשיבה" (ההדגשה אינה במקור - ש.ג, נספח א' לתגובת המשיבה) .