עיריית פתח תקווה נ' עזרא מרדכי

הנשיאה א' חיות:

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים במחוז מרכז-לוד (כב' השופטת מ' נד"ב) מיום 11.10.2015 בת"צ 37240-12-12 אשר קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המשיב 1 (להלן: המשיב) נגד המבקשת (להלן: העירייה).

הרקע לבקשת רשות הערעור

1. המשיב ואישתו הם תושבי העיר פתח תקווה, ומידי חודשיים משלמים לעירייה ארנונה באמצעות הוראת קבע. בחודש מרץ 2006, ולאחר שכבר שילמו את הארנונה בעבור חודשים ינואר ופברואר של אותה השנה, פנתה אישתו של המשיב לעירייה וביקשה הנחה בתשלום הארנונה בשל היותה אזרחית ותיקה. לאחר שבחנה את בקשתה מצאה העירייה כי אישתו של המשיב אכן זכאית להנחה כאמור החל מיום 1.1.2006 וכי היא והמשיב שילמו בחודשים ינואר ופברואר 2006 יותר ארנונה ממה שהיו חייבים לשלם על פי חוק. לפיכך, רשמה העירייה בספריה "יתרת זכות" לטובת המשיב ואישתו בשיעור הסכום העודף ששילמו באותם חודשים. עם זאת, העירייה לא עדכנה את המשיב ואישתו בנוגע לקיומה של יתרת הזכות האמורה ולא קיזזה אותה מסכומים אחרים שנדרשו לשלם לה.

2. מספר שנים לאחר מכן, ביום 30.10.2012, בירר בנו של המשיב את מצב החשבון של הוריו בעירייה וגילה כי רשומה בו יתרת זכות בסך 171 ש"ח. בעקבות כך הגיש המשיב בקשה לאישור תביעת השבה ייצוגית נגד העירייה, בה הלין על כך שהיא אינה מחזירה יתרות זכות שנוצרו לנישומים שחויבו על ידה ביתר אם אינם מבקשים זאת, ואינה מוסיפה ליתרות זכות כאמור הפרשי הצמדה וריבית כחוק. במענה לבקשת האישור טענה העירייה כי במקרה שבו מתברר כי נישום שילם לה יותר ממה שהיה חייב לשלם על פי חוק היא עושה כל שביכולתה להחזיר לו את הסכומים העודפים שגבתה ממנו ועל כן אין הצדקה לאפשר למשיב לנהל נגדה תובענה ייצוגית להשבת סכומים כאמור. עוד טענה העירייה כי התובענה הייצוגית שאותה המשיב מבקש לנהל אינה תובענה להשבת סכומים שנגבו "שלא כדין" כאמור בפרט 11 בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: פרט 11 ו- חוק תובענות ייצוגיות, בהתאמה) משום שהסכומים שהוא תובע את השבתם הם סכומים שנגבו כדין אך בדיעבד התברר כי יש להשיבם.

החלטתו של בית המשפט קמא

3. בית המשפט קמא קיבל את בקשת האישור והתיר למשיב לנהל תובענה ייצוגית נגד העירייה. בהחלטתו הבחין בית המשפט קמא בין שני סוגים של יתרות זכות הנוצרות לנישומים בספרי העירייה. הסוג הראשון, כך נקבע, נוצר עקב גבייה של סכומים שמלכתחילה לא היה מקום לגבות ועונה בבירור להגדרה של סכומים אשר נגבו "שלא כדין" כאמור בפרט 11 לחוק תובענות ייצוגיות, ואילו הסוג השני, כך נקבע, נוצר כאשר העירייה גובה סכום מסוים כדין אך במועד מאוחר יותר נדרשת להשיבו בשל שינוי נסיבות או מידע חדש שהגיע לרשותה. בית המשפט קמא קבע כי גם את השבתן של יתרות זכות מן הסוג השני ניתן לתבוע בהליך ייצוגי משום שעל העירייה לקזז אותן מחובות של הנישומים שהן רשומות על שמם ואם אינה עושה כן היא מתעשרת שלא כדין כל אימת שהיא גובה מהם כספים.

4. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי העובדה שפרט 11 לחוק תובענות ייצוגיות מדבר על תשלומי חובה אשר נגבו "שלא כדין" אין בה כדי לשנות ממסקנה זו וכי יש לפרש את פרט 11 לאור עקרונות דיני עשיית עושר ולא במשפט המאפשרים לתבוע השבה של סכומים שהחובה להשבתם קמה לאחר שנגבו. בית המשפט קמא דחה את טענת העירייה לפיה אין הצדקה לאפשר למשיב לנהל נגדה תובענה ייצוגית משום שהיא משיבה מיזמתה יתרות זכות לנישומים, בקבעו כי מהראיות שהוצגו בפניו עולה לכאורה כי לא אלו הם פני הדברים. בנוסף על כך קבע בית המשפט קמא כי הוכח לכאורה שהעירייה אינה מיידעת נישומים בנוגע ליתרות זכות שנוצרו להם וכי ישנו מספר לא מבוטל של נישומים שרשומות לטובתם יתרות זכות שלא הוחזרו להם במשך שנים רבות. עוד קבע בית המשפט קמא כי הוכח לכאורה שהעירייה גובה מנישומים ריבית בגין חובות שלא נפרעו במועד (להלן: ריבית פיגורים) גם כאשר רשומה על שמם יתרת זכות שסכומה עולה על סכום חובם לעירייה.

5. מטעמים אלו התיר בית המשפט המחוזי למשיב לנהל תובענה ייצוגית בשם כל הנישומים שנוצרו להם יתרות זכות בספרי עירייה בתקופה שקדמה לאישור התובענה הייצוגית ולא קיבלו את כספם בחזרה עד למועד האישור, ובשם נישומים שחויבו על ידי העירייה בריבית פיגורים בתקופה זו חרף העובדה שהייתה רשומה על שמם יתרת זכות. בית המשפט קמא דחה את טענת העירייה לפיה לא ניתן לכלול בקבוצה המיוצגת נישומים שיתרת הזכות הרשומה על שמם נוצרה יותר משנתיים לפני הגשתה של בקשת האישור וקבע כי כל עוד העירייה אינה משיבה לחברי הקבוצה את יתרות הזכות המגיעות להם עילת התביעה שלהם מתחדשת מידי יום ביומו ולפיכך אין חשיבות לשאלה מתי נוצרו יתרות הזכות הרשומות על שם חברי הקבוצה. כמו כן דחה בית המשפט קמא את טענת העירייה לפיה סעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות אינו מאפשר לכלול בקבוצה המיוצגת נישומים שעילת התביעה שלהם נוצרה בתקופה שחלפה מאז הגשתה של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית ועד לאישור התביעה. מנגד קבע בית המשפט קמא כי אין מקום לאפשר למשיב לנהל תובענה ייצוגית בשם נישומים שהעירייה השיבה להם את יתרת הזכות ללא ריבית. בהקשר זה קבע בית המשפט כי אין אפשרות סבירה שהתובענה בעילה זו תוכרע לטובת הקבוצה המיוצגת.