עיריית ערד נ' בנמו

החלטה

1.המבקשת עותרת לביטול פסק הדין שניתן כנגדה ביום 20.6.1994, בהעדר הגנה, ע"י כב' הרשמת, כתוארה אז, ר' ניב. בגין פסק הדין נפתח ביום 27.5.1995 תיק הוצל"פ ובו נמסרה אזהרה למבקשת, רק ביום 20.1.2011.

עסקינן בתביעה בת.א. (ב"ש) 689/94 אשר הוגשה ביום 3.2.94 בגין חובות ארנונה ומים לדירה ברח' הקנאים 13/19 ערד עבור תקופות חוב משנת 1992 ועד ליום 1.12.1993.

2.לטענת המבקשת לא נודע לה על התביעה עד להמצאת האזהרה ביום 20.1.2011 ומייד הגישה בקשתה ביום 30.1.2011. עוד טוענת המבקשת כי במאי 1990 עברה לתל-אביב, לרח' מלצ'ט 43 ולפיכך טוענת כי אינה חבה בגין החובות נשוא התביעה.

המשיבה צירפה לתגובתה מכתבי התראה ואישורים בדבר משלוח אזהרה למען של המבקשת בתל אביב וכן תרשומות פנימיות המעידות על ידיעת המבקשת, בשנת 1993 טרם הגשת התביעה, על קיומו של חוב למשיבה.

בתשובת המבקשת, אשר הוגשה ללא תצהיר חזרה על טענתה כי פסק הדין פגום מאחר ולא בוצעה לה כל מסירה ולא התייחסה כלל לטענות משיבה כי ידעה אודות קיומו של חוב ולא

טרחה לדאוג לפרעונו. עוד טענה באופן כללי לחוסר סדר בחלוקת הדואר במקום מגוריה בתל אביב ולהעדרותה מהכתובת שם.

3. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, דין הבקשה להדחות.

אכן העדר מסירת כתב תביעה מהווה עילה לביטול מחובת הצדק, אך מי שמבקש סעד כאמור לשכנע כי פועל בתום לב. מתן פסק דין בהעדר הגנה יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ונוכח חלוף הזמן והעובדה כי התיק בוער, נטל השכנוע על המבקשת לשכנע בדבר אמיתות טענתה כי לא הוזמנה לדין ולא ידעה על ההליכים כנגדה.

(ראה, ע"א 1645/03 יפעת עמידן שנייצר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ).

המשיבה צירפה לתגובתה מסמכים המעידים כי מכתב התראה שנשלח לכתובתה של המבקשת בתל אביב חזר לשולח וכך עלה גם בגורל האזהרות מלשכת ההוצל"פ שנשלחו פעמיים , בשנת 1995 ו- 1996.

לפיכך, מאחר וכתב התביעה נשא את כתובתה של המבקשת בתל אביב חזקה כי לא היה ניתן פסק דין ללא אישור מסירה כדין והמבקשת, אשר נהגה לא לדרוש דברי דואר, לא הצליחה להרים את נטל הכוחת טענתה.

4. המבקשת לא סתרה הטענה כי ידעה אודות קיומו של חוב ואף הבטיחה לפרוע אותו ועולה כי אין טעם בביטול פסק הדין מאחר ואין למבקשת טענות הגנה אפשריות כנגד החוב. המבקשת לא טענה כי הודיעה למשיבה, בהתאם לחובתה בדין, על שינוי המחזיקים במושכר ואין לה כל אסמכתא לסתור את הרשומות המוסדיות של המשיבה, כי נותר חוב בגין הדירה שהייתה בשימושה.

4.לאור האמור לעיל הבקשה נדחית. מאחר ואכן נראה כי המשיבה הזניחה את הליכי הגבייה ולא פעלה בזמן סביר, אין צו להוצאות. ראוי כי המשיבה, נוכח התנהלותה בהליכי הגבייה, תמצא דרך להקטין את הפרשי ההצמדה והריבית אולם עניין זה חורג מגדר הדיון בבקשה לביטול פסק הדין.

נוכח התנהלות המשיבה כאמור, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"א, 15 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: