עיריית נתניה נ' זליג

פסק דין

1.בפני תביעה כספית על סך 1,239 ש"ח (לא כולל הוצאות ושכ"ט, שלבדם כמעט מכפילים את סכום התביעה), שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל על ידי עיריית נתניה ("התובעת") כנגד מר בנימין זליג ("הנתבע"), לתשלום חוב נטען של ארנונה עבור החודשים ינואר עד יוני 2002. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התביעה.

2.טענות הנתבע, בקליפת אגוז, הן, כי הנכס הוא חצר המחוברת לאחד משני מבנים ששימשו כמוסך, אותו החזיק עד לסוף חודש 4/2002, ושילם את הארנונה בגינו לתקופה זו. כי בתחילת חודש 5/2002 חדל להחזיק במבנה השני, ובחצר המדוברת, והודיע על כך לתובעת, וכי לפיכך הוא פטור מלשלם את הארנונה בגין החודשים מאי ויוני של אותה שנה. לראיה הציג תדפיס מהנהלת החשבונות, שם נרשם התשלום, וכן טען, כי מחודש 5/2002 לא חויב בארנונה עבור המבנה המחובר לאותה חצר, ומכאן כי הודיע לתובעת על העברת החזקה, ואין זה סביר כי הודיע על עזיבת המבנה, ולא הודיע על עזיבת החצר. עוד טען, כי העיריה המתינה 7 שנים עד שהגישה תביעתה, ולפיכך לא נותרו בידיו כל הראיות הצריכות להגנתו.

3.טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן, כי החצר היא נכס המזוהה בנפרד מהמבנה אליו היתה מחוברת, וכי הודעה בדבר הפסקת החזקה במבנה אינה כוללת הפסקת החזקה בחצר, והודעה כזו לא נמסרה. הפסקת החיוב בגין החצר לאחר חודש 6/2002 נבעה מביקור יזום של התובעת באתר. באשר לחודשים עד אפריל, הוראת הקבע ששימשה לתשלום הארנונה לא כובדה.

4.הדיון בפני התנהל באופן לא פורמאלי, והצדדים העלו טענותיהם באופן חופשי. בתום הדיון החופשי בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על הטיעונים וכתבי הטענות.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

5."פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

6.מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

7.לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), עיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, ושמעתי את טענות הצדדים בעל פה, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 1,080 ש"ח.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק-הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בתוך תקופת 30 הימים לא יהיה פסק הדין ניתן לביצוע בהוצאה לפועל.

ניתן היום, ט"ו כסלו תש"ע, 02 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: