עיריית נצרת נ' ג'מאליה ואח'

פסק דין

המשיבים תבעו את המערערת, כי תפצה אותם על נזקי רכוש שנגרמו להם כתוצאה מהצפת מי ביוב. משלא הוגש כתב הגנה – קיבלה כב' הרשמת (כתוארה אז) א' שרקאוי את התביעה. בקשה לביטול פסק הדין שהגישה המבקשת נתקבלה, תוך חיובה של המבקשת בהוצאות בסך של 5,000 ₪. על כך בא ערעורה של המבקשת, ערעור שנדחה, תוך חיובה בהוצאות בסך של 2,000 ₪. מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי.

לאחר עיון בבקשה על צרופותיה, כמו גם בתשובת המשיבים שניתנה לפי בקשתי, מצאתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה. את הבקשה ראיתי לקבל, ואת טעמיי אטעים עתה.

לעירייה נתמנה חשב מלווה. בנסיבות אלה – המצאה של כתבי בית דין צריך שתיעשה לידי החשב, אחרת אין היא בגדר המצאה. על הטעמים למסקנה זו עמדתי בהחלטה מיום 4.11.2010 (רע"א (מחוזי נצרת) 33064-06-10 עיריית נצרת נ' חמד), ואין לי כי אם להפנות אליהם. השופט קמא היה ער לפסיקתי זו, אך בחר ללכת בדרך אחרת. בכך התעלם השופט ממצוות סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, לפיו "הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו". השופט קמא לא נתן כל טעם לסטיה מפסיקה מנחה זו, כגון קיומן של הלכות סותרות בבתי משפט מחוזיים וכד', כי אם הטעים את טעמיו מדוע הוא סבור, כי פרשנות הדין צריך שתהא אחרת. בכך אין די על מנת לסטות מהלכה מנחה, וגם אם טעות נפלה בפסיקתי, היא עדיין שרירה, קיימת ומנחה, כל עוד לא שונתה בידי בית המשפט העליון.

משכאלה הם פני הדברים, משמע משלא נעשתה המצאה כדין של כתב התביעה, על הרשמת הנכבדה היה לבטל את פסק הדין מחמת הצדק, ובלא חיוב בהוצאות. גם כאן אינני תמים דעים עם השופט קמא בקביעתו, כי בביטולו של פסק דין מחמת הצדק יש מקום לפסוק הוצאות. מקום שפסק הדין ניתן בלי שכתב התביעה הומצא לידי הנתבע, יש לבטלו, בלא לחייב בהוצאות, וכך צריך היה לנהוג גם במקרה שלפנינו.

במאמר מוסגר אציין, כי אי הגשתם של עיקרי טיעון על ידי המבקשת בערעורה אצל בית המשפט קמא, כי אם יום לפני הדיון בערעור, הוסברה על ידה היטב, ולכן לא היה מקום לסלק את ערעורה מטעם זה לבדו.

ועוד אומר בטרם חתימה, כי אף שהליך זה הינו בבחינת גלגול שלישי בחרתי להידרש לו, משום החשיבות שראיתי לסוגיית ההמצאה לידי החשב המלווה, עליה נתתי את דעתי בפסק הדין שהוזכר מעלה, הלכה מנחה ששופט השלום בחר להתעלם ממנה.

סוף דבר – הנני מקבל את הערעור, מבטל את פסק דינו של בית משפט השלום ואת החלטתה של כב' הרשמת ככל שנגעה לפסיקת ההוצאות. פועל יוצא מכך – פסק הדין שניתן בהעדר הגנה יבוטל, בלא תנאי. המשיבים ישאו באגרות משפט ששילמה המבקשת בהגשת ערעור בבית משפט השלום ובהליך שלפניי, וכן בשכר טרחת עורכי הדין בשתי הערכאות, בסך כולל של 5,000 ₪.

ניתן היום, ט"ו אדר ב תשע"א, 21 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: