עיריית ירושלים נ' נסראללה

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעת התובעת. עסקינן בתביעה לתשלום חיובי ארנונה נטענים עבור נכס אחד בהחזקת הנתבע, בסך נומינלי של 61,654.79 וזאת בגין תקופת החזקה נטענת שמיום 1.1.04 ועד יום 31.3.07 (להלן גם : "הנכס" ו"תקופת החיוב").

הנתבע טוען, שהנכס הושכר לעמותה בשנת 2000, אשר החזיקה בנכס עד יום 31.12.08 (בתחילה על פי הסכם כתוב ולאחר מכן, בהסכמות שבעל-פה). טענתו העיקרית של הנתבע היא, כי בהיותה המחזיקה, על העמותה לשאת בתשלום החוב, וכך אף הובהר במהלך השנים, עת התלווה הנתבע לנציגת העמותה בעת שביקרה במשרדי התובעת, אלא שזו סירבה לערוך רישום של חילופי מחזיקים. ממילא, טוען הנתבע, כי הנטל לברר את סוגיית המחזיק מוטל לפתח התובעת. בתצהירו לא ציין הנתבע כלל, כי עוד בשנת 2007 השיג על חיובו בארנונה. במהלך הדיון התברר, כי ביום 14.3.07 הוגשה השגה מטעם הנתבע, אולם זו נדחתה. אלא שהנתבע טוען בסיכומיו, כי לא קיבל את ההחלטה בהשגה. עוד טוען הנתבע כנגד תקופת חיוב של כחודשיים (לתקופה שבין 1.1.04 ועד 24.2.04), ולשיטתו התיישנה התובענה בגין תקופה זו (שתכונה להלן: "התקופה שבמחלוקת").

בין היתר, מבהירה התובעת כי במהלך תקופת החיוב לא נתקבלה אצלה כל הודעה בכתב מטעם הנתבע באשר לשינוי מחזיקים, וזאת בניגוד להוראות סעיפים 325- 326 לפקודת העיריות, וכי רק בשלבים מאוחרים יותר ועקב משלוח התראות, טען כי אינו מחזיק בנכס. עוד טוענת התובעת, כי הלכה למעשה מוצו ההליכים המינהליים באשר לטענת "איני מחזיק" (שממילא לא נתבקשה רשות בית המשפט להעלותה), עם מתן ההחלטה בהשגה שהוגשה בשנת 2007. באשר לטענת ההתיישנות, סבורה התובעת כי הואיל והנתבע ידע על החיוב עוד בשנת 2007, אין לקבל טענה זו שעה שמירוץ ההתיישנות נספר החל ממועד ה"הודאה" ולא ממועד היווצרות החוב.

שמעתי את הצדדים ועיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם. שוכנעתי, כי למעט בשאלת ההתיישנות, אין לקבל את בקשת הרשות להתגונן, וזאת ממרבית טיעוני התובעת, כפי שהובאו בסיכומיה.

כאמור, אין כל מחלוקת כי הנתבע פתח ונקט בהליכי השגה מינהליים עוד בשנת 2007 כנגד חיובו על יסוד החזקתו הנטענת בנכס. בנסיבות אלה, אין מקום להידרש וליתן רשות להתגונן מפני התביעה שעה שלכאורה מיצה הנתבע את עניינו בפני הגורם המינהלי המקצועי, האמון ממילא וככלל, על בחינת טענותיו אלה. אף לא ראיתי ליתן כל הוראה נוספת הקשורה עם השלכות החלטתי זו, שעה שטענות הנתבע לפיה ההחלטה הדוחה את ההשגה לא הגיעה לידיו נטענו בעלמא אך בדיון, וממילא לא נתמכו בכל ראיה לכאורה מאז ועד עתה. אין בכך, כמובן, גם כדי להביע עמדה בכל הנוגע לסיכויי הנתבע באשר להליכי ערר ו/או הליכים אחרים, ככל שבכוונתו לנקוט (כפי שציין בסיכומיו). אולם כאמור, שעה שנקט הנתבע בהליך השגה, ולפחות לעניינו מיצה הנתבע את עניינו במסלול המינהלי, בית המשפט לא ייתן רשות לדיון נוסף (וכפול) בטענת "איני מחזיק" בין כתליו. ודוק: גם טענות הנתבע הקשורות עם חובות ההגינות של התובעת, רשות מינהלית, בכל הקשור עם בירור אקטיבי של זהות המחזיק בפועל בנכס, הינן טענות שמטבע הדברים מצריכות בירור עובדתי וקביעת ממצאים בפני הערכאה המינהלית – המוסמכת על פי דרך המלך שקבע הדין – לבררן ולקבוע את השלכותיהן על הסוגייה הקונקרטית שבפניה. בוודאי שטענות אלה ניתנות היו גם לשמיעה בפני הערכאות המוסמכת להכריע בטענות כנגד החלטות מנהל הארנונה.

בהקשר זה אף ספק ממילא אם הדיון בעניינו הפרטי של המבקש מגלה עניין בעל חשיבות ציבורית עקרונית, ובמיוחד שעה שהנתבע עצמו החל בזמנו בהליכים המתאימים בפני הערכאה המינהלית (שהושלמו עת נדחתה השגתו), אף לא שוכנעתי כי עלול להיגרם לו כל עיוות דין כתוצאה מאי מתן רשות להתגונן בטענת "איני מחזיק" [לעניין זה ולעקרון מיצוי ההליכים שנדון לעיל השוו, למשל, תא"ק 704902-07 עיריית ירושלים נ' עדאוין (8.3.11 ; פורסם במאגרים המשפטיים) והאסמכתאות שם]. בנסיבות אלה, המסקנה המתחייבת היא, כי אין דין טענות הנתבע הקשורות עם החזקתו בנכס להתברר בערכאה זו ואין ליתן רשות להתגונן בגינן.

יחד עם זאת, באשר לשאלת ההתיישנות בגין התקופה שבמחלוקת, תינתן לנתבע רשות להתגונן מפני התביעה. שכן בירור שאלת התיישנות כשלעצמו מצדיק מתן רשות להתגונן (ושעה שהנתבע עצמו אינו חולק הלכה למעשה על כך שעילת התביעה נוצרה עם היווצרות החוב).

העולה מכלל האמור לעיל הוא, כי דין בקשת הרשות להתגונן להתקבל אך ורק בכל הנוגע לשאלת ההתיישנות בגין התקופה שבמחלוקת, וכך אני מורה. באשר לטיעונים הנוספים שהעלה הנתבע, בקשת הרשות להתגונן נדחית.

בשים לב לכך שעיקר בקשת הנתבע נדחתה, יישא הנתבע בהוצאות ההתובעת בסך כולל של 1,500 ₪.

סוגיית ההתיישנות תידון, כאמור, בפני המותב השיפוטי שלפניו יוקצה התיק לשמיעה ובהתאם להוראותיו.

תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ב, 25 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: