עיריית ירושלים נ' מרפת

החלטה

1. בפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב וכן בקשה להארכת פרק הזמן הקצוב בדין לשם הגשתה.

עסקינן בתביעת רשות מקומית בגין ארנונה עירונית.

בפתח הדברים יובהר, כי מוסכם שכיום הוסדר החוב בגין הארנונה והמחלוקת בין הצדדים נטושה אך באשר לסוגיית חיוב הנתבעת בהוצאות המשפט, לרבות שכר טרחת עורך הדין.

2. באשר לבקשה להארכת המועד טוענת הנתבעת, כי האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל כלל לא הומצאה לה, ולפיכך למעשה מוגשת התנגדותה לביצוע שטר במועד.

אמנם, בעבר נשמעה הגישה, כי מקום שבעל דין פונה בבקשה להארכת המועד הוא מודה שאיחר את המועד. דומני, כי אין לקבל אמירה זו כפשוטה ויש לבחון את מהות טענות בעל הדין. מקום שבעל הדין הכתיר את בקשתו בכותרת "בקשה להארכת מועד", אך מנימוקי הבקשה מובן בבירור, כי לטעמו הוא לא איחר את המועד כלל הרי, שיש להעדיף את מהות הבקשה על פני צורתה.

משמעות הדברים הינה איפוא, כי לשיטת הנתבעת בקשתה הוגשה במועד.

3. הדין הוא, כי אין די בידיעת בעל הדין הנתבע על הגשת שטר או תובענה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ונדרשת המצאה בפועל של האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל. השוו: רע"א 2793/01 לאופר נ' גבאי, פ"ד נו(1) 668.

כמו כן יוזכר, כי הנטל להוכחת ההמצאה, מועדה וחוקיותה מוטל על הצד המסתמך על קיומה של המצאה. ראו: ע"א 203/84 שאול יעיש נ' מנשה הרון, פ"ד מ(1) 328, 330.

התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה, כי האזהרה אכן הומצאה לנתבעת. התובעת אף לא מצאה לנכון להביא לעדות את שליח הבי דין, אשר מסר כנטען את האזהרה לנתבעת.

די באמור כדי לקבל את בקשת הנתבעת להארכת המועד, או למעשה לקביעה כי ההתנגדות הוגשה במועד.

4. באשר להתנגדות לביצוע תביעה לגופה טוענת הנתבעת, כי התובעת לא קיימה את הוראת סעיף 81א1(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן – "חוק ההוצל"פ"), בכך שאמנם שלחה התראה בדבר כוונתה להגיש כנגד הנתבעת תביעה על סכום קצוב, אך שלחה זאת לכתובת לא נכונה.

כן נטען, כי בפרק הזמן שחלף מאז נשלחה ההתראה בדואר רשום ועד שהוגשה התובענה אל לשכת ההוצאה לפועל, קרי – למעלה מחצי שנה, היה בידי התובעת לברר ולגלות בפשטות, כי ההתראה אכן לא הגיעה לתעודתה.

5. הוראת החוק האמורה קובעת כהאי לישנא:

"לא תוגש בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל אלא בתום שלושים ימים מיום שהתובע שלח לנתבע את ההתראה; הבקשה תוגש בצירוף כתב התביעה, כל מסמך התומך בתביעה, העתק מההתראה ואישור על משלוחה בדואר רשום לנתבע, וכן העתק תשובת הנתבע להתראה, אם השיב לה (בסעיף זה - בקשה לביצוע תביעה)."

מלשון ההוראה נלמד, כי אין דרישה מפורשת שההתראה תשלח לכתובתו הנכונה של הנתבע ולכאורה יוצא התובע ידי חובתו גם אם נשלחת ההתראה לכתובת לא נכונה.

בכל הכבוד, פרשנות מעין זו אינה יכולה לעמוד ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק. פשיטא, כי תכלית החוק הינה ליתן לבעל הדין התראה בטרם יתרגשו עליו הליכי ההוצאה לפועל, בבחינת "אין עונשים בטרם מזהירים" . שהרי, עצם פתיחת תיק ההוצאה לפועל טומנת בחובה נזק לנתבע בדרך של השתת הוצאות ההליך ושכ"ט ב"כ התובע על הנתבע בהתאם להוראת סעיף 9(ב) לחוק ההוצל"פ.

6. סבורני איפוא, כי הדין מחייב משלוח התראה לכתובת הנכונה והמדויקת של הנתבע, לאחר שקידה סבירה של התובע לשם בירור כתובת זו. שהרי, אם נגרוס אחרת נחטיא את תכלית החוק, שהיא כאמור יידוע הנתבע על הליכי ההוצאה לפועל העלולים להתרגש עליו בכדי שיתייתר הצורך בהליכים אלה, שכן הנתבע יסדיר את חובו.

7. במקרה קא עסקינן טוענת הנתבעת, כי הודיעה בכתב לתובעת, מספר ימים בטרם נשלחה ההתראה האמורה, את כתובתה העדכנית לשם קבלת דברי דואר. דא עקא, שהתובעת שלחה את מכתב ההתראה לכתובת אחרת והנתבעת לא קיבלה את ההתראה.

הנתבעת תמכה טענותיה באסמכתאות המלמדות על כך שאכן הוגש עדכון בכתב כאמור וכן, כי התובעת נוהגת לשלוח דברי דואר לכתובתה העדכנית, וזאת כאמור למעט ההתראה האמורה.