עיריית ירושלים נ' מכון בית יעקב

החלטה

בקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף.

התובעת (להלן – "העירייה"), הגישה נגד המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב ארנונה בסך של 260,822 ₪ בגין השנים 2004-2003. הנתבעת לא הגישה בקשת רשות להגן ועל כן ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה. חלפו מספר חודשים והנתבעת הגישה: "בקשה לביטול פסק הדין, להשבת הסכומים ששולמו על ידי צד ג', ולהגשת תביעה שכנגד". בבקשתה טענה הנתבעת כי עד שנת 2003 היא הייתה פטורה מתשלום ארנונה לנוכח העובדה שהיא השתמשה בנכס למטרת בית ספר ופנימייה, ברם חרף זאת חייבה אותה העירייה בתשלום של 16% מחיוב הארנונה. בהמשך לכך טענה הנתבעת כי בשנת 2003 ניתן לה פטור מלא מתשלום ארנונה אך בשנת 2004 החליטה העירייה לבטל את הפטור רטרואקטיבית. הנתבעת הוסיפה וטענה כי בשנת 2004 היא מכרה את הנכס לעמותה אחרת ואגב כך שילמה העמותה האחרת את חוב הארנונה לפי פסק הדין. על יסוד טענות עובדתיות אלו טענה הנתבעת כי יש לבטל את החיוב הרטרואקטיבי לשנת 2003, וכי יש להחזיר לה את הסכום ששילמה העמותה האחרת בגין שנת 2003. בנוסף, טענה הנתבעת כי לנוכח העובדה שבשנים 2002-1998 נגבו ממנה שלא כדין אגרות פינוי אשפה וארנונה, בכוונתה להגיש תביעה שכנגד להשבת הסכומים.

הבקשה נדונה בפני כב' הרשמת נמרודי (כתוארה אז), ובמהלך הדיון נרשמה מפי הצדדים הסכמה כדלקמן:

"1. הבקשה לביטול פסק דין תתקבל חלקית בכפוף לכך שהמבקשת (המשיבה שבפניי – א.ר.), תשלם למשיבה הוצאות הדיון בבקשה, ללא קשר לתוצאות הסופיות, לפי שיקול דעת בית המשפט.

2. פסק הדין יבוטל לגבי החיוב בשנת 2003 ותינתן רשות להתגונן בטענה אחת בלבד והיא: האם החיוב הרטרואקטיבי שבוצע בשנת 2004 לגבי החוב של שנת 2003 היה חוקי.

......"

כב' הרשמת נמרודי נתנה תוקף של החלטה להסכמה, ובהמשך לכך הגישה הנתבעת כתב הגנה, וכן תביעה שכנגד בגדרה היא תובעת את השבת הסכומים שנגבו ממנה ביתר בשנים 2002-1998.

4.העירייה טוענת שיש לסלק את התביעה שכנגד על הסף משום שהגשתה חורגת מהסכמת הצדדים דלעיל למתן רשות מוגבלת להגן. הנתבעת טוענת כי מרגע שניתנה לה רשות להגן הופכת התביעה לתביעה בסדר דין רגיל ולכן קמה לה הזכות להגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד.

5.לטעמי הנתבעת נהגה שלא כהלכה מבחינת סדרי הדין, וחשוב מכך, גם מבחינה מהותית. על כן דין הבקשה להתקבל תוך חיוב הנתבעת בהוצאות ללא קשר לתוצאות ההליך.

אשר להיבט הדיוני; התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר וניתן בה פסק דין בהעדר הגנה אשר מאוחר יותר בוטל. במצב דברים זה ברירת המחדל הינה שהתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין הופך לכתב הגנה באותן סוגיות שלגביהן ניתנה רשות להגן. במקרה דנא ניתנה רשות להגן רק בסוגיית החיוב הרטרואקטיבי, ולכן יתר הטעונת שבתצהיר אינן רלבנטיות. חרף זאת, הנתבעת הגישה ללא נטילת רשות כתב הגנה. לעובדה זו משמעות רבה כיוון שבמסגרת בקשת רשות להגן להבדיל מכתב הגנה, לא ניתן להגיש תביעה שכנגד. הכלל הוא שבדרך כלל לא תינתן רשות להגן רק כדי שהנתבע יוכל להגיש כתב תביעה שכנגד, וגם כאשר ניתנת רשות להגן לא ניתן להגיש תביעה שכנגד אלא אם בית המשפט נתן היתר להגיש גם כתב הגנה (ד. בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" (מהדורה תשיעית 2008 עמ' 105-101). על כן, הנחתה של הנתבעת לפיה מרגע שניתנת רשות להגן הופך ההליך להליך בסדר דין רגיל לכל דבר ועניין הינה הנחה שגויה. במקרה דנא ניתנה לנתבעת רשות להגן אך לא ניתן לה היתר להגשת כתב הגנה, ולכן הנתבעת לא הייתה רשאית להגיש כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד.

ובאשר להיבט המהותי; נושא התביעה שכנגד פורט בהרחבה בבקשה לביטול פסק הדין. חרף זאת הסכימה הנתבעת כי הרשות להגן תוגבל לטענה אחת ויחידה שעניינה החיוב הרטרואקטיבי לשנת 2003. הנתבעת הייתה יכולה לעמוד על זכותה לקבל רשות להגן בכל הסוגיות שעל הפרק, וכן לבקש ולקבל היתר להגשת כתב הגנה, אך היא לא עשתה כן. הסכמות דיוניות יש לכבד. ההסכם הדיוני מונע אפוא מהנתבעת את הזכות להגיש את התביעה שכנגד.

5.התביעה שכנגד ננמחקת והנתבעת תשלם לעירייה את הוצאות הבקשה בסך של 4,000 ₪.

6.נותרה לדיון התביעה העיקרית ואני שב ומציע לעירייה להסכים לדחייתה בכל הנוגע לשנת 2003, וזאת בשל הרטרואקטיביות של החיוב ובשל יתר הנימוקים שהועלו בישיבת קדם המשפט, כל זאת מבלי להודות בכל טענה של הנתבעת. העירייה תמסור תשובתה עד ליום 01/12/10.

ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"א, 03 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: