עיריית ירושלים נ' מזרחי

החלטה

1. התובעת הגישה תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר בגין חוב ארנונה עבור נכס שנמצא ברח' הרב רפאלי 3 ירושלים (להלן – הנכס) ואשר אותו החזיק הנתבע. חוב הארנונה מתייחס לשנים 2002-2008, וזאת על פי הפירוט בנספח שצורף לכתב התביעה.

2.במסגרת תצהירו בתמיכה לבקשתו לרשות להגן העלה הנתבע את הטענות הבאת:

ראשית, הנכס הינו מחסן בשטח של 65 מ"ר. את הנכס הנ"ל הוא שכר מבעליו האפוטרופוס הכללי וזאת על פי הסכם שכירות 10.12.95. נכס זה בתחילת הסכם השכירות היה בלתי ראוי לשימוש ולאחר טיפול בו הוא שימש אותו כמחסן.

שנית, ביום 16.4.07 פונה הנכס על דיו והוחזר לבעליו והודעה על כך נמסרה לתובעת. לאור עובדה זו, הרי שמיום 16.4.07 אין הוא חייב יותר בארנונה.

שלישית, בנוסף לנכס נשוא כתב התביעה היה נכס נוסף אשר היה באותה קומה והוא שימש כמשרד. את שני הנכסים הנ"ל הוא שכר מאת האפוטרופוס הכללי על פי אותו הסכם שכירות.

בדיעבד הסתבר לו כי האפוטרופוס הכללי דיווח על השכרתו רק לנכס הנוסף, דבר שלא היה בידיעתו, והוא אף לא יכול לדעת על כך.

רביעית, בשנת 2000 העביר האפוטרופוס את הבעלות בנכס לידי צד ג'. צד ג' מסר דיווח על כך לתובעת וזו מצדה הוציאה דרישת תשלום באופן רטרואקטיבי כאשר היא מסווגת את הנכס כמשרד.

חמישית, מאחר והנכס היה סגור מרבית הזמן, הוא סבר שהוא זכאי לפטור מוחלט או חלקי לגבי חלק מהתקופה וזאת בהיותו לא ראוי לשימוש.

שישית, בגין הנכס הנדון הגישה התובעת תביעה כספית בגין חוב ארנונה בשנת 2002. כנגד תביעה זו הוגשה בקשה לרשות להגן שבעקבותיה הוסכם כי תוגש השגה בגין סיווג הנכס והחיוב הרטרואקטיבי על ההפרש שבין ארנונה לפי ייעוד כמחסן לבין ארנונה בסיווג משרדים. השגה זו נדחתה וכן ערר שהוגש. על החלטת וועדת הערר הוגש ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים וזה טרם הוכרע.

3.במועד הדיון בבקשה בו נחקר הנתבע על תצהירו הסכים ב"כ התובעת ליתן לנתבע רשות להגן לגבי טענתו שביום 17.4.07 הוא עזב את הנכס והחזיר את החזקה לבעלים ולפיכך ממועד זה אין לחייבו בתשלום ארנונה.

4.לאור ההודעה כאמור בסעיף 3 לעיל הרי שיש להכריע בבקשה ככל שהיא מתייחסת לתקופה משנת 2002 ועד ליום 16.4.07.

לאחר שעיינתי בחומר המונח בתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לגבי תקופה זו דינה להידחות .

מעיון בחומר עולה כי אין מחלוקת כי הנתבע החזיק בנכס עד ליום 16.4.07, הוא המועד שלטעתו עזב את הנכס ומסר הודעה על כך לתובעת.

מכאן שככל שיש בפיו טענה באשר לסיווג הנכס הרי שטענה זו יש להעלות בפני מנהל הארנונה כפי שאכן עשה לאור ההליך הקודם. בנקודה זו יש לדחות את הטענת המבקש כמפוטר בסעיף 6 לסיכומיו וזאת לבד מהעבודה כי טענה זו לא הועלתה באופן מפורט וכנדרש במסגרת תצהירו.

אף הטענה כי המדובר הלכה למעשה בנכס שלא היה ראוי לשימוש, מקומה להתברר בפני מנהל הארנונה ואל במסגרת הליך זה.

היוצא מן האמור לעיל, כי הלכה למעשה אין בפי הנתבע כל גרסת הגנה ולו לכאורה כנגד חלק זה של החוק.

5.לאור האמור לעיל, הבקשה לרשות להגן נדחית, למעט טענת הנתבע כי החל מיום 16.4.07 הוא לא החזיק עוד בנכס שלגביה בלבד ניתנת רשות להגן.

6.ב"כ התובעת ימציא פסק דין לחתימה בגין תקופת החיוב עד ליום 16.4.07 וזאת בתוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.