עיריית ירושלים נ' לוי

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר על סך 76,605.62 ₪ שהוגשה כנגד הנתבע בגין אי תשלום חיובי ארנונה הקשורים עם נכס שהחזיק ברח' השקמה 6 בירושלים.

תקופת החיוב כפי שהופיעה בכתב התביעה הינה מיום 1.1.02 ועד יום 31.3.06.

הנתבע טוען בבקשתו, כי שילם את חובו לעיריה ואף נפתח בגינו תיק הוצאה לפועל, בו הוא משלם מדי חודש סך של 250 ₪ בצו חיוב בתשלומים שנקבע לו. עוד טען הנתבע בבקשתו לעניין מצבו הכלכלי הרעוע, וטען כי בשלב מסויים נוספו שותפים לבית העסק שניהל ובגינו הוגש התביעה, נגדו בלבד. במהלך הדיון הציג הנתבע אסמכתא בדבר קביעת צו חיוב בתשלומים בתיק ההוצאה לפועל המתנהל נגדו מטעם התובעת.

בהחלטתו מיום 2.1.11 הבהיר כב' הרשם (כתוארו אז) נ' פלקס, כי מוטב שהנתבע יבוא בדברים עם בא-כוח התובעת בכדי לברר את מהות החוב, שכן דומה שהחוב שבעניינו טען הנתבע איננו החוב נשוא התובענה דנן. הנתבע לא פעל כאמור, ובמהלך הדיון בפני נתבררו העובדות.

כפי שהבהירה באת כח התובעת במהלך הדיון (וכפי שאף הסתמן עוד קודם לכן), תיק ההוצאה לפועל, שמספרו 0327447021, מתנהל בגין פסק דין שניתן כנגד החייב ביום 16.10.02 בתביעה קודמת לתשלום ארנונה. על פי כתב התביעה והנספחים לו, שהוצגו על ידי התובעת בדיון, פסק הדין הקודם ניתן בגין תקופת חיוב מוקדמת לתקופת החיוב נשוא התובענה שבפני, והיא מיום 1.9.00 עד יום 24.1.02. בנסיבות אלה, העובדה שהנתבע פורע את חובו הישן מדי חודש בהתאם לצו חיוב בתשלומים שהושת עליו בלשכת ההוצאה לפועל, אין בה כדי למנוע מהתובעת למצות את זכויותיה בקשר עם תקופת חיוב מאוחרת לתקופה בגינה נתבע בתביעה הראשונה, ובוודאי שצו חיוב בתשלומים שהושת בתיק ההוצאה לפועל אין בו כדי ללמד על הסדרת מלוא חובו של הנתבע לתובעת.

במהלך הדיון העלה גם החייב, ככל שהצלחתי להבינה, טענה משתמעת בדבר שיהוי בהגשת התביעה הנוכחית, שמנע מהנתבע לפנות לשותפיו דאז בכל דרישה לשיפוי. אלא שעיון באסמכתאות שצורפו לכתב התביעה מגלה (בדגש על נספח פירוט היתרות), כי לפני שנשלחה לנתבע ההתראה, נשלחו לו ארבע התראות קודמות.

בנסיבות אלה, אין די בטענה סתמית בדבר שיהוי, שנשמעה רק בדיון בעל פה, מבלי שפורטה כלל בתצהיר, כדי לגלות סיכוי של ממש להתגונן בפני התביעה. שהרי כידוע, טענה סתמית, שלא פורטה כלל בתצהיר, דינה להידחות (השוו: ע"א 2418/90 רלפו נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מז (ג) 133 ; ע"א אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מ(2) 765).

כמובן, שטענות בדבר מצב כלכלי רעוע אין מקומן להתברר במסגרת בקשת רשות להגן, כי אם, ובמידת הצורך, ככל שפסק הדין יינתן ויבוצע באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. ככל שהנתבע אף טוען לזכות לשיפוי מאת צד שלישי, דבר לא מונע ממנו לתבוע את זכויותיו הנטענות, אולם אין בכך כדי להוות, באופן עצמאי, עילה למתן רשות להגן (לעניין זה השוו: ע"א 585/65 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סלנט פ"ד כ, 96).

כפועל יוצא, שעה שטענתו העיקרית של הנתבע ולפיה פרע את חובו על דרך הסדר תשלומים בלשכת ההוצאה לפועל איננה מתייחסת, כפי שהתברר, לתקופת החיוב הרלוונטית לענייננו, ובשים לב ליתר האמור לעיל, דומני שדין בקשת הרשות להגן להידחות.

יחד עם זאת, ועל מנת שלא לחסום בפני המבקש את האפשרות לקבל את יומו בבית המשפט ומטעמי חסד, בשים לב לסיכוייה הקלושים של הגנתו, ככל שיפקיד המבקש תוך 30 יום סך כולל במזומן של 45,000 ₪ בקופת בית המשפט, תינתן לו רשות להתגונן מפני התביעה.

בנסיבות העניין יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך כולל של 1,000 ₪.

לעיוני ביום 15.9.11.

ניתנה היום, כ"ז סיון תשע"א, 29 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: