עיריית ירושלים נ' טרנר

החלטה

1.ביום 15.1.07 הגישה התובעת תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר כנגד הנתבעת וזאת בגין חוב ארנונה המתייחס לנכס אותו החזיקה ו/או מחזיקה הנתבעת בירושלים.

2.מהבקשה לרשות להגן שהוגשה ונתמכה בתצהירו של מר יעקב טרנר המשמש כמנהלה, עולות הטענות הבאות:

ראשית – הנתבעת חב' קבלנית אשר הפסיקה את פעילותה לפני כ-15 שנה.

שנית – ביום 7.3.08 עם קבלת כתב התביעה פנה ב"כ הנתבעת לב"כ התובעת והעמידו על העובדה כי לנתבעת אין כל קשר לנכס נשוא כתב התביעה, היא לא החזיקה בו ואינה מחזיקה בו.

שלישית – כתובת הנכס כמצויין בכתב התביעה אינה כתובתה של הנתבעת וזו אף הסיבה לכך כי כתב התביעה נתקבל אצלה למעלה משנה מיום הגשת התביעה.

רביעית – על התובעת בנסיבות האמורות היה לפעול לבירור המחזיק האמיתי של הנכס.

3.במסגרת חקירתו הנגדית של מר טרנר, ניתן ללמוד כי בעבר קיבלה אישיות משפטית בצורת שותפות שנקראה טרנר וליבוביץ, קרקע מאת מינהל מקרקעי ישראל והמצויה בכתובת הנכס כמצויין בכתב התביעה לשם הקמת בנייני מגורים.

עוד עולה, כי מאחר שאותה שותפות היא זו אשר החזיקה בנכס ולא הנתבעת , הרי שלא הוגשה לתובעת כל הודעה על זהות המחזיק בנכס.

כמו כן, הבהיר המצהיר כי אין ולא היה לו כל קשר לשותפות הנ"ל וחזר והדגיש כי השותפות היא זו שקיבלה את הקרקע מהמנהל.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות להגן להידחות.

במסגרת חקירתי הנגדית של מר טרנר, הוצג בפניו מכתבה של הנתבעת למשיבה מיום 2.1.97 ואשר נכתב ונחתם על ידו. במכתב זה מודיע מר טרנר כי בנכס הנ"ל ישנן חריגות בניה ואלה מטופלות. לאור חריגות אלה לא ניתן להשתמש בנכס עד להסדרת עניין החריגות. בהמשך המכתב מצויין כי בפועל הנכס ריק ואינו בר שימוש ולפיכך אין להטיל עליו ארנונה.

לבסוף אף נטען, כי יש לבטל את החיוב בנכס הנ"ל ובנכס אחר ואף להשיב את הכספים ששולמו במשך השנה האחרונה.

כאמור נטען בבקשה, כי המבקשת לא החזיקה מעולם בנכס וכי הקרקע עליה מצוי הנכס לא שייך לה, אלא הוא הוקצה לידי צד ג' , היא השותפות הנ"ל.

די באמור במכתב הנ"ל כדי להצביע על כך, כי הנכס היה מצוי בחזקתה ביום כתובת המכתב.

המצהיר רק בחקירתו הנגדית, העלה לראשונה את הטענה כי הקרקע עליו מצוי הנכס נשוא כתב התביעה נמסר בשעתו לשותפות. עובדה זו לא נטענה לא בבקשה ולא בתצהיר ואף ללא תמיכה באסמכתא.. אין בפי המצהיר כל הסבר, הכיצד עובדה זו ככל שהיא חשובה וקריטית למבקשת ואשר יש בה כדי להדוף את התביעה כנגדה, לא נטענה בהזדמנות הראשונה במסגרת הבקשה, שכן עובדה זו מן הסתם היתה ידועה למצהיר זה מכבר.

בין כך ובין כך, די במכתב הנ"ל על מנת לקשור את המבקשת לנכס כפי שהוסבר לעיל.

המבקשת אף היתה מודעת לחיובי הארנונה שהוטלו על הנכס לפחות משנת 97 ואף ביקשה החזרי תשלומים שביצעה עובר למועד זה.

מכאן, שהמבקשת לא סתרה בראיות חותכות את רישומי המשיבה ועל פי הוראת ס' 318 לפקודת העיריות, קמה חזקת תקינות רישומי המשיבה כל עוד לא הוכח אחרת.

למעלה מן הצורך יוער, כי חובת תשלום הארנונה הינה מכח הדין בין אם נשלחה דרישה ובין אם לאו. כפי שהמבקשת פנתה בעבר לתובעת בגין חיובי הארנונה היה עליה לבדוק מה עלה בגורל החיובים שהוטלו עליה.