עיריית ירושלים נ' דוד

פסק דין

בפני תביעה בסדר דין מהיר לפיצוי בגין נזקים שאירעו עקב תאונת דרכים.

התובעת עיריית ירושלים הינה הבעלים של רכב מ.ר 46-979-15.

הנתבע הינו הבעלים של רכב מ.ר 98-814-61 ושל הנגרר 68487-57. הרכב של הנתבע בוטח באמצעות חברת "מנורה" ואילו הנגרר בוטח באמצעות חברת הביטוח "הכשרת היישוב", אך הנתבע צירף רק את חברת הכשרת היישוב כנתבעת להליך. חרף ארכת מועד שניתנה לשם כך חברת הכשרת היישוב לא צירפה את חברת מנורה כצד ג' להליך.

במועד הדין פסקתי וקבעתי כי הנתבע הוא האחראי לקרות התאונה, וזאת לאחר שבאשמתו פגע הנגרר ברכב התובעת.

בא כוח הכשרת היישוב עמד על כך שאין לחייב את החברה המבטחת את הנגרר בכל הנזקים שנקבעו לרכב התובעת, וביקש ארכה לצורך צירוף אסמכתאות בעניין זה. אף כי נתתי ארכה כאמור, הכשרת היישוב או הנתבע לא הגישו דבר בעניין זה, ואילו התובעת הותירה את השאלה לשיקול דעתו של בית המשפט.

דיון והכרעה:

בפסיקה קיימות גישות שונות בנוגע לחלוקת האחריות בין גורר ונגרר שעה שהם מבוטחים בחברות ביטוח שונות.

גישה אחת גורסת כי מדובר בתביעה נזיקית, ולכן בראש ובראשונה יש לייחס אשם לגורם המעוול. הגורם המעוול הינו הנהג אשר נהג בגורר; הנגרר הינו החלק הפסיבי, חסר חיות משל עצמו, וגם אם היה מגע בינו לבין הרכב הנפגע, אזי הוא "נגרר" לתאונה על ידי ה"רכב הפוגע", הוא הגורר – ולכן על מבטחת הגורר לשאת במלוא הנזק (ראה בעניין זה פסק דינה של כב' השופטת גרוסמן, בת"א 73712/99 הכשרת הישוב נ' גדנסו אברהים ואח' ; פסקי דינה של כב' השופטת פליגלמן בת"א 58790/99 ספנקריט אשדות יעקב מאוחד ואח' נ' מאיר בע"מ ; ת"א 66183/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ביאטרה וידאל ; ת"א 48540/03 עמק חפר אגודה שיתופית חקלאית של משקעי עובדים להובלה בע"מ נ' עיסא עלי ואח' ות.ק (פ"ת) 1558/05 אופק נ' ש. לבנון חברה לעבודות בע"מ ואח' (28.7.05) ).

מאידך קיימת גישה אחרת בה ולפיה, משהוצאה פוליסת ביטוח לנגרר הכוללת כיסוי לנגרר, גם כשהוא גורם נזק לצד שלישי כתוצאה מחיבורו לגורר, יש מקום לקבוע כי שתי הפוליסות מכסות למעשה את הנזק שנגרם כתוצאה משימוש בגורר ובנגרר יחד, ולפיכך יש מקום לחלק את תשלום הנזק בין המבטחות שכן, מדובר במצב של כפל ביטוח. אמנם נכון שהנגרר אינו עצמאי בתנועתו ולפיכך הנזק שהוא גרם לרכב, נוצר כתוצאה מתנועת הגורר אשר מבוטח על ידי הכשרת הישוב, אולם מנגד, אלמלא היה הנגרר מחובר לגורר, יתכן והנזק לרכב כלל לא היה נגרם באופן שנגרם. (תק (קריות) 916-09-08 לאה וחיים טטרואשוילי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו]).

כשלעצמי אני מבכרת את הגישה השנייה על פני הראשונה : אין מחלוקת בין הפוסקים, כי הגורם המעוול הינו הנהג ולא הרכב. הן הגורר והן הנגרר הינם דוממים, חסרי חיות, הנשלטים על ידי הנהג. הן הגורר והן הנגרר הינם כלי רכב (כפי שצוין בפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א )1961 אך הנגרר אינו כלי רכב מנועי. השליטה היחידה בו, בהיותו מחובר לגורר, הינה בידי הנהג המוביל לכל מקום שיחפץ, ואלמלא רשלנותו של הנהג לא היתה מתרחשת התאונה. העובדה לכשעצמה כי הגורר כבר הספיק להכנס חזרה למסלול נסיעתו ואילו הנגרר הוא שפגע, הינה פועל יוצא אחד מאשמו של הנהג, ואין לבצע במקרה זה הפרדה מלאכותית ולקבוע כי בנסיבות שכאלה מנותקת פגיעת הנגרר מהתנהגות הגורר, שכן אלמלא אופן נהיגתו של נהג הגורר לא היתה מתרחשת התאונה, שכן הנגרר לא הגיע למקום זה מכח עצמו.ו

אולם, הרכב הפוגע דהיינו, הנגרר מבוטח בחברת ביטוח שונה מזו המבטחת את הרכב הגורר. חברת הביטוח שמבטחת את הנגרר אף ייצגה את בעל הרכב בתובענה זו. הבהרתי לנתבע כי ביטוח הנגרר לא יכסה את מלוא נזקיו, אך חרף הבהרות אלו ולאחר התייעצות החליט הנתבע שלא להפעיל את הביטוח של הרכב הגורר. על כן אני קובעת כי הנתבע מחוייב במלואו הנזקים שנגרמו לרכב התובעת ואילו חברת הכשרת היישוב רק במחציתם, וחיוב זה הינו ביחד לחוד.

על כן הנתבע ישלם לתובעת את מלוא נזקיה בסך של 6,728 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, והכשרת היישוב מחוייבת מתוך סכום זה ביחד ולחוד עם הנתבע במחצית הנזקים. בנוסף תשא הכשרת הישוב בשכר טרחת בא כוח התובעת בסך של 2,000 ₪ וזאת בשים לב להתנהלותה, שהביאה להתמשכות מיותרת של ההליכים.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ב, 21 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: