עיריית ירושלים נ' דגן

החלטה

1.כנגד הנתבעת הוגשה תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר לתשלום חוב הארנונה בגין החזקתה בנכס הנמצא בירושלים.

כתב תביעה זה הינו כתב תביעה מתוקן והוא מתייחס לחוב הארנונה לתקופה של השנים 2000, 2001 ועד ליום 15.1.02.

2.הנתבעת הגישה שתי בקשות. האחת, לסילוק על הסף מחמת התיישנות. השנייה, בקשה לרשות להגן.

3.טענת ההתיישנות נדחתה בהחלטתה של כב' השופטת א. שניידר מיום 12.1.10.

4.במסגרת הבקשה לרשות להגן, טוענת הנתבעת כי המדובר בנכס שנמצא בבניין בן שלוש קומות וכי היא החזיקה בעבר בקומה השלישית ושם ניהלה עסקה של בר-מסעדה. כמו כן, טענה הנתבעת כי בעבר היא החזיקה לתקופה של 4 חודשים בחלק מהקומה השנייה ועזבה את המקום בסוף שנת 2001.

החל משנת 2002 היא לא החזיקה באף חלק מהנכס נשוא כתב התביעה.

5.לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לרשות להתגונן להידחות.

ראשית, תצהירה של הנתבעת מכיל שורה של טענות בעלמא אשר נטענו באופן כללי וסתמי וללא שהוכחה ולו ראשיתה של תשתית עובדתית לביסוס הטענה.

שנית, גרסתה של הנתבעת כי לא החזיקה בנכס עובר לשנת 2001 היא השנה שבסופה עזבה את הנכס נסתרת שכן רשומה כמחזיקה בנכס היינו עוד משנת 1999. בגין תקופה זו משנה זו הוגש כתב התביעה המקורי. כמו כן, בגין תקופה זו הוגשה כנגדה על ידי התובעת תביעה משפטית שבגינה ננקטים כנגדה הליכי הוצאה לפועל לאור פסק הדין שניתן בתביעה הנ"ל.

הנתבע אף לא טוענת כי במועד עזיבתה את הכנס היא הודיעה בכתב לתובעת על כך כמתחייבת מהוראות סעיף 325 לפקודת העיריות. בנסיבות אלה, ועל פי הוראות סעיף 326 לפקודה וכל עוד לא נמסרה הודעה בכתב, חובת תשלום הארנונה חלה על הנתבעת בלבד.

6.אשר על כן, הבקשה לרשות להתגונן נדחית.

ניתן בזאת פסק דין על פי כתב התביעה.

ב"כ התובעת ימציא פסק דין פורמלי לחתימה בתוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' אלול תשע"ג, 13 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: