עיריית ירושלים נ' אקשטיין

החלטה

1.התובעת הגישה כנגד הנתבעת ובעלה לשעבר כתב תביעה.

בכתב התביעה עתרה התובעת לחייב את הנתבעים לשלם את חוב הארנונה עבור שנת 2006 בגין נכס אותו החזיקו בירושלים.

2.ביום 18.10.07 ניתן כנגד הנתבעת פסק דין על פי כתב התביעה.

3.ביום 14.11.13 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין. לטענתה, נודע לה על קיום ההליכים המשפטיים כנגדה רק בעקבות עיקול שהוטל על חשבון הבנק.

עוד טוענת הנתבעת, כי היא לא החזיקה בנכס כמצוין בכתב התביעה אלא בעלה לשעבר בלבד ולפיכך היא לא קיבלה את כתב התביעה.

4.התובעת מציינת בתגובתה לבקשה כי הבקשה הוגשה כ-6 שנים לאחר מתן פסק הדין וזאת ללא מתן טעם מיוחד לאיחור הרב. עוד מציינת התובעת, כי כתב התביעה נמסר למען הנתבעת שהיה ידוע לה במועד הרלבנטי.

לגוף העניין, טוענת התובעת כי טענת הנתבעת הינה טענת אינני מחזיק. טענה זו, על פי דין, יש להעלות אך ורק בפני מנהל הארנונה, שלו העניק המחוקק סמכות ייחודית ובלעדית לדון בטענה מסוג זה.

לבסוף טוענת התובעת כי כבר שבת 2008 החלה לנקוט כנגד הנתבעת הליכי הוצאה לפועל לגביית החוב ובין היתר הטילה עיקולים שונים על זכויות ונכסים של הנתבעת, כך שהנתבעת ידעה על ההליכים כנדרש ולא פעלה כדין ובזמן אמת לביטולם.

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אף אם תתקבלנה טענותיה של הנתבעת לעניין המצאת כתבי בי דין, הרי שאין בפי הנתבעת כל הסבר, לא כל שכן טעם מיוחד, לאיחור שבהגשת הבקשה מהמועד הראשון שבו נודע לה על ההליך המשפטי, הרי שאין תועלת בביטול פסק הדין. אכן, כפי שציינה ב"כ התובעת, הפורום הנכון לבירור טענת הנתבעת, כאמור לעיל, אינו במסגרת הליך זה, אלא היה עליה לפנות, על פי הוראות חוק הרשויות המקומיות [ערר על קביעת ארנונה כללית] התשל"ו-1976.

6.לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

אני מורה על ביטול עיכוב ההליכים בתיק הוצאה לפועל מס' 03-35239-07-0.

ניתנה היום, י' חשון תשע"ד, 14 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: