עיריית יהוד נ' רומנו ואח'

החלטה ביחס לנתבע 1

בפניי בקשה מטעם הנתבע מס' 1, (להלן: "הנתבע"), לסילוק התובענה על סף.

תביעה זו הוגשה על ידי התובעת במסגרתה, עתרה לחייב את הנתבע בשל חיובי ארנונה, שלא שולמו על ידי הנתבעת מס' 2, (להלן: "החברה"), ביחס לשנים 2004, ו-2005.

העילה ביחס לנתבע כפי שפורשה בכתב התביעה מבוססת על הוראות סעיף 8ג' לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, שבו נקבעה ההפנייה לסעיף 119 לפקודת מס הכנסה:

"על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-197210 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים; "

בסעיף 12 לכתב התביעה מפנה התובעת להוראות הסעיף הנ"ל, ובסעיף 13 לכתב התביעה טוענת, כי יש לחייב את הנתבע בתשלום הסכום של 146,000 ₪, על יסוד הוראות סעיף 119א(א) 3 הקובעות כי:

"3)   גלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס, האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו לא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה. "

על פי האמור בכתב התביעה, התביעה נוגעת לחיובי ארנונה המתייחסים לתקופה של שנת 2004-2005.

במסגרת הדיון בתיק, ניתן צו לגילוי מסמכים, ובמסגרתו המציא הנתבע אישור, שממנו עולה, כי ציוד שהיה שייך לנתבעת 2, נמכר לחברה אחרת ששמה חברת שירום (רומנו) תעשיות וסחר 1997 בע"מ, תאריך החשבונית 1.6.02, בסכום של 146,000 ₪, וזאת בדרך של קיזוז חוב.

לאור מסמך זה, עתר ב"כ הנתבע להורות על סילוקה של התובענה, או לחילופין להורות לתובעת לפרט את עילות תביעתה. אציין כי ב"כ הנתבעים מתייחס לטענה של התובעת על פיה נכס מקרקעין הועבר לנתבע מס' 1, טענה שהופרכה, ייתכן ובין הצדדים בהליכים אחרים נטענו טענות שונות, בתיק זה ועל פי כתב התביעה, אין כל טענה הנוגעת לנכס מקרקעין.

נעתרתי לבקשה וקבעתי כי על התובעת לפרט את עילות תביעתה, והוגשה תגובה ביום 23.3.10, שמתוך עיון בבקשות ב"כ הנתבעים עולה לכאורה, כי ככל הנראה לא נמסרה לידיו. יחד עם זאת, במסגרת תגובה זו, מועלות טענות של הרמת מסך, בין שתי החברות.

התביעה בפניי הינה לחיובו של הנתבע לאור הוראות סעיף 119, אין בפני ביהמ"ש כל תביעה להרמת מסך.

יותר מכך, קיימת בקשה לפיצול סעדים על מנת להגיש תביעה להרמת מסך, אך תביעה כזו אינה מונחת בפני ביהמ"ש, ויובהר אין בהחלטה זו משום היתר להרחבת חזית.

כלומר, התובעת עותרת לחייב את הנתבע מס' 2, בתשלום הסכום של 146,000 כאשר:

על פי אישור רואה חשבון ציוד בשווי של 146,000 ₪ הועבר לחברה אחרת, שכנגדה ניתן צו לפירוק בשנת 2006, ובעל השליטה בה הינה הגב' רומנו מרים.

אין כל אינדיקציה לעניין מועד הפסקת הפעילות של הנתבעת מס' 1.

הציוד שהועבר , הועבר לחברה ולא לנתבע אישית.

המדובר בהעברה שנעשתה בשנת 2002, על פי אישור רואה החשבון, בעוד שחוב הארנונה אליו מתייחסת התביעה הינו משנים 2004-2005.

לאור נתונים אלה, התבקשה התובעת להודיע לביהמ"ש האם יש בפיה טענות נוספות, האם ידועות לה עובדות נוספות שמהן ביהמ"ש יוכל להסיק שהנתבע מס' 1 קיבל לידיו נכסים מהחברה החייבת? אולם תשובה לשאלה זו ביהמ"ש לא קיבל.

בעת"מ (תל-אביב-יפו) 1311/07 - רובינשטיין צבי ואח' נ' עיריית רעננה. תק-מח 2007(4), 1425 ,עמ' 1432, שם קבע כבוד השופט עודד מודריק: