עיריית י-ם נ' עמיאל

פסק דין

לפני תביעה כספית על סך 8,897 ₪. התובעת טוענת כי הנתבע חייב לה סך של 8,897 ₪ בגין חוב ארנונה על הנכס הנמצא ברחוב ברזיל בירושלים.

הנתבע טוען כי הדירה נשוא התובענה הינה בבעלות פרזות. מדובר בדירה בה התגוררה אימו המנוחה של הנתבע, גב' פורטונה אמויאל ז"ל עד יום מותה ביום 4.10.2003 . אימו הייתה שוכרת של הדירה בלבד מדובר בדירה שהיא קיבלה מחברת פרזות. עוד טוען הנתבע כי הוא לא החזיק בדירה ולא השתמש בה ואף לא קיבל מעיריית ירושלים מכתב כלשהו בנוגע לדירה. לפיכך הוא טוען כי אין לחייבו בתשלום כלשהו בגין הדירה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים על רקע מכלול הראיות הגעתי למסקנות כדלהלן:

התובעים טוענים כי הנתבע חב בחוב ארנונה מכח חזקה בנכס ומן העובדה כי הוא יורש של המחזיק בנכס או יורש של בעל הזכויות בנכס. החוב מתייחס לתקופה שלאחר פטירת ההורים ועד לפינוי הנכס והחזרתו לחברת פרזות שהיא הבעלים. חוב הארנונה נצבר בתקופה בה היה הנכס, לפי טענת התובעת, בחזקת יורשי המנוחה, הנתבע ואחיו. עוד טענה התובעת כי בשנת 2007 הגישה חברת פרזות תביעה כספית ותביעה לסילוק יד מהדירה.

התובעת טוענת כי כל יורשי המנוחה הם המחזיקים בנכס וכולם נתבעו, אולם ההליכים כנגד אחיו של הנתבע עוכבו עד לקבלת הכרעה מבית משפט עד לבירור טענתם כי לא החזיקו בנכס .

נציגת התובעת הגב' בוטבול מעידה כך:

"ידוע לי שפרזות היא הבעלים של הדירה נשוא התיק.

אנחנו בעיריית ירושלים נוהגים לחייב יורשים של מחזיק דירה שנפטר בארנונה לאחר שאנחנו שולחים לו מכתב בנוסח נספח ד' כדי לברר מה קורה עם הדירה"

(ע"מ 4 שורות 9-11 לפרוטוקול בית המשפט).

לעניין ההודעה טענה נציגת התובעת כך :

"אם אנחנו יודעים על אדם ששכר דירה ונפטר תוך כדי השכירות אנחנו מפסיקים לחייב את אותו אדם. בשביל שנדע את זה צריך להודיע לנו".

(ע"מ 4 שורות 14-15 ל פרוטוקול בית המשפט).

התביעה לסילוק יד הוגשה כנגד כל היורשים ואילו תביעה זו לתשלום חוב ארנונה הוגשה כנגד ניסים עמיאל בלבד. ההסבר לכך ניתן ע"י הגב' בוטבול:

"האחים מרים ואמיל אמרו לנו שהם לא מחזיקים בדירה, אלא ניסים בלבד ועל סמך זאת עיכבנו הליכים ופעלנו נגד הנתבע".

(ע"מ 4 שורות 20-21 לפרוטוקול בית המשפט).

לטענת העדה, מכיוון שהנתבע לא הגיש השגה , כפי שעשו אחיו, הוא נחשב כמחזיק בדירה:

"מבחינתי ניסים מחזיק בדירה כי הוא לא הגיב למכתבים שלנו ולא פנה לעירייה והדירה לא הוחזרה לפרזות"

(ע"מ 4 שורות 25-26 לפרוטוקול בית המשפט).

אחיו של הנתבע טוענים כי הנתבע הוא זה שהחזיק בדירה ויכול היה להשתמש בה. לטענתם הוא מונה כאחראי לעיזבון ולנכס. עוד הם טענו כי אילו ידעו שהנכס אינו של הוריהם ולא ניתן לקבל עליו בעלות, היו משיבים אותו מייד לחברת פרזות וכי היה ברור להם שהנתבע יעשה זאת. טענה נוספת הייתה כי הם שילמו את החוב בגין דמי שכירות על הנכס בעבר, בתקופה שמפטירת אימם ועד לפינוי הנכס.