עיריית חיפה נ' ארנסט עבדה

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט מ' רניאל) מיום 26.12.2017 ב-עת"מ 65727-11-17 (להלן: הבקשה ו- פסק הדין בהתאמה). בפסק הדין הורה בית המשפט למבקשת, עיריית חיפה (להלן: העירייה), להפחית את חיובי המשיב בארנונה בהתאם ל"מבצע הנחות לארנונה" שחל מכוח תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) (תיקון מס' 3), התשע"ז-2017 (להלן: תקנות ההסדרים).

הרקע לבקשה

2. המשיב מחזיק מאז חודש מאי 2013 בבית קירור ברחוב קצנשטיין בחיפה. בין המשיב לבין העירייה התגלע סכסוך בנוגע לסיווג הנכס לצורך תשלום ארנונה, שנדון במסגרת תביעה למתן צו הצהרתי שהגיש המשיב (ה"פ 6914-03-14, להלן: תביעת הארנונה). במהלך הדיון בתביעת הארנונה הגיעו הצדדים להסכמה כי המשיב ישלם את החלק מתוך תשלומי הארנונה שאינו שנוי במחלוקת, ואילו העירייה מצידה לא תפעל לגביית יתרת התשלום כל עוד התביעה תלויה ועומדת – וכך היה (אם כי לדברי העירייה, החוב שאינו שנוי במחלוקת שולם רק לאחר שנאלצה לנקוט נגד המשיב הליכי גבייה). ביום 14.8.2016 נדחתה בעיקרה תביעת הארנונה שהגיש המשיב, וביום 13.3.2017 נדחה אף הערעור על פסק הדין (ע"א 3376-11-16). יצוין כי בעת שניתן פסק הדין בערעור על תביעת הארנונה, היתה תלויה ועומדת השגה שהגיש המשיב על חיובו בארנונה לשנת 2017.

לגרסת העירייה, עם מתן פסק הדין בערעור על תביעת הארנונה הובהר למשיב באופן מפורש כי עליו לפעול באופן מידי לתשלום מלוא חוב הארנונה עד לסוף שנת 2016, וכי אם לא יעשה כן ינקטו נגדו הליכי גבייה. ועוד נטען, כי בחודש מאי 2017 פנה בא כוחו של המשיב לעירייה על מנת לבדוק אפשרות של פריסת החוב; והעירייה מצידה הביעה נכונות לפריסה כאמור, ואולם הבהירה כי בד בבד על המשיב לשלם את החוב שאינו שנוי במחלוקת לשנת 2017.

3. ביום 23.4.17 פורסמו תקנות ההסדרים, המאפשרות לרשויות מקומיות להחיל בשטח שיפוטן "מבצע הנחות ארנונה" – המקנה הנחה בשיעור 50%-45% מהחובות שנצברו עד ליום 31.12.2014, וזאת בכפוף לתשלום מלוא חיובי הארנונה לשנים 2015 ו-2016 (להלן: הסדר ההנחות או ההסדר). בהחלטה מיום 4.7.2017 אימצה העירייה את הסדר ההנחות שנקבע בתקנות, שאז פנה המשיב לעירייה וביקש לחייבו על פי ההסדר.

בין לבין, בין פרסום תקנות ההסדרים (בחודש אפריל 2017) לבין אימוץ הסדר ההנחות על ידי העירייה (בחודש יולי 2017), בחודש יוני 2017 שילם המשיב לעירייה בגין חובות הארנונה סכום כולל של 50,400 ש"ח (בפריסה לתשלומים). תשלום זה נזקף על ידי העירייה לפירעון חובו של המשיב לשנים 2013 ו-2014 במלואו, שאז נותר חוב לשנים 2015 ואילך. על יסוד האמור, לגישת העירייה במועד שבו ביקש המשיב להצטרף להסדר ההנחות כבר לא היו לו חובות לשנים 2013 ו-2014, ומשכך ממילא לא היה זכאי להיכלל בהסדר; וכך אמנם הודע לו ביום 24.10.2017. ואולם לטענתו של המשיב, בעקבות הודעתו על רצונו להיכלל בהסדר ההנחות היה על העירייה לזקוף את התשלום ששילם לה לטובת מחצית בלבד מן החובות שצבר עד לתום שנת 2014, ואת היתרה לטובת החוב לשנים 2015 ו-2016. בהינתן האמור, לגישת המשיב הוא זכאי היה להיכלל בהסדר ההנחות.

בין הצדדים התעוררה אפוא מחלוקת לגבי האופן שבו שיש לזקוף את התשלום שהעביר המשיב לעירייה, ובעניין זה הגיש המשיב את עתירתו לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

4. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתמקד בפרשנותו של סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 (להלן: חוק הרשויות המקומיות) הקובע כי "סכום ששולם לסילוק חובות שונים שאדם חייב לרשות מקומית, ייזקף תחילה כנגד תשלום החובה שמועד החיוב שלו הוא המוקדם ביותר מבין חובותיו בתוספת החיובים החלים עליו". כחלק מהמהלך הפרשני, נתן בית המשפט דעתו להוראת סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) שלפיו "סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום". בעניין זה נקבע בפסק הדין כדלקמן:

"...הפרשנות הראויה של סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות היא שהוא חל כאשר המשלם לא זקף את התשלום לחוב מסוים, ואז אין סתירה בינו לבין סעיף 50 לחוק החוזים. סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות, לא חל ולא התכוון לחול במקרה שבו המשלם זקף את התשלום לשנה מסוימת. לכן, כל הטענות בדבר נורמה ספציפית לעומת נורמה כללית, או נורמה מאוחרת לעומת נורמה מוקדמת, אינן ענין לכאן. סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות אינו סותר את סעיף 50 לחוק החוזים, אלא משלים אותו ביחס לתשלומי חובה לרשויות מקומיות" (שם, פסקה 17).