עיריית חיפה נ' פרץ וחברת מנורה

פסק דין

1.ביום 21.1.2010 אירעה ברחוב קליבנוב בחיפה תאונת דרכים בה היו מעורבים משאית אשפה בבעלות התובעת (להלן: המשאית) ורכב מסוג מיצובישי, אשר הנתבעת מס' 2 (להלן: המבטחת) הייתה מבטחתו. כתוצאה מהתאונה נגרם למשאית נזק ישיר בחלקה הקדמי הימני, אשר הוערך על-ידי שמאי בסכום של 2,911 ₪. מאחר ולהשקפת התובעת, הייתה הנתבעת מס' 1 (להלן: נהגת המיצובישי) האחראית לתאונה, היא הגישה תביעה נגדה ונגד המבטחת לפיצוי בסך 3,805 ₪ בגין הנזק הישיר שנגרם למשאית ועלות שכר השמאי. הנתבעות כפרו באחריות נהגת המיצובישי לגרימת התאונה, וגרסו כי האשם לתאונה נופל על כתפי נהג המשאית, יצחק סלמה (להלן: נהג המשאית).

גרסאותיהם המנוגדות של שני הנהגים באשר לנסיבות התאונה הן העומדות בלב פסק דין זה.

גרסת נהג המשאית

2.בטופס "דו"ח תאונת דרכים" של התובעת מיום 22.1.2010, נרשמה גרסת נהג המשאית:

"נסעתי ברחוב קליבנוב. רכבים לפני עצרו במעבר חציה. עצרתי אחריהם, התחילה נסיעה של הרכבים וגם אני, רכב שהיה בחניה בצד ימין ניסה להיכנס לפני לטור הרכבים. אני לא ראיתי אותו ולכן הוא נפגע מהפגוש ומדרגה צד ימין מלפני, בדלת צד שמאל ... עד למקרה אבי אסולין".

גרסה זהה נרשמה על גבי טופס הדיווח על התאונה שמסרה התובעת למבטחת המשאית ביום 24.1.2010.

3.בתצהירו של נהג המשאית (ת/1) נכתב:

" ... עת נסעתי ברכב התובעת בנסיעה איטית ברחוב קליבנוב בחיפה, בסמוך לבית מס' 33, הגיח לפתע מימין רכב הנתבעת מס' 1, בסמוך למעבר החציה במקום, בניסיון לעקוף את רכב התובעת. לא יכולתי להבחין מבעוד מועד ברכבה של הנתבעת מס' 1 שפגע ברכב התובעת בחזית בצד ימין".

4.בחקירתו הנגדית בבית המשפט אמר נהג המשאית:

".. במקרה הזה הספציפי שקרה אני הגעתי למעבר חצייה ועצרתי את המשאית הנ"ל ומבטי היה לצד שמאל שחונים שם משמאל רכבים ומורידים תלמידים לבי"ס. גם מצד ימין מחנים שם רכבים ומורידים תלמידים לבי"ס. הגעתי למעבר חצייה ונתתי לילדים לעבור את מעבר החצייה ..." (עמ' 1 לפרוטוקול).

הנהג הודה כי בעת שעצר את המשאית לפני מעבר החציה, והסתכל לצד שמאל, שם חנו כלי רכב והורידו תלמידים לבית הספר הנמצא באותו צד, הוא לא הבחין במיצובישי שפגע בצידה הימני של המשאית בעת שזו החלה בנסיעה איטית כאשר הדרך לפניה הייתה פנויה. לדבריו, "התחלתי לנסוע במקום שלא ראיתי את הרכב של התובעת (צריך להיות: הנתבעת - א"ג)" (עמ' 4).

כשנשאל באיזה מרחק ממעבר החציה עמדה המשאית הוא ענה כי אינו יכול לזכור ("אולי חמישה מטר אולי עשרה מטר" - עמ' 5).

עד התביעה הנוסף, אבי אסולין, שהיה אף הוא על המשאית במועד התאונה, וניצב על חלקה האחורי, אמר בחקירתו הנגדית: "כשהוא פגע בה אני ראיתי. את התאונה עצמה לא ראיתי" (עמ' 6), והוסיף: "אני אפילו לא יודע שהיה שם מעבר חציה" (עמ' 7).

גרסת נהגת המיצובישי

5.בהודעת נהגת המיצובישי למבטחת אודות התאונה נרשמה גרסתה:

"עמדתי מול מעבר החציה על מנת לתת זכות קדימה לתלמידים שעברו את הכביש. לפתע משאית צד ג' הגיחה מצד שמאל ונכנסה בי בעוצמה, פגעה בי בכל דופן שמאל..".

6.בתצהירה (נ/1) תיארה נהגת המיצובישי את נסיבות התאונה:

"4.לאחר פיזור הילדים בבית הספר, נכנסתי לרכב וביקשתי לצאת מהחניה. לפני היציאה אותתי לצד שמאל תוך שאני מקפידה לבדוק את שדה הראיה במראה השמאלית של הרכב.

5.אציין שבזמן יציאתי מהחניה, רכב התובעת (רכב משא אשפה בדחס) עמד במקומו, בעצירה מוחלטת ובמרחק סביר מרכבי שלי, תוך שרכב האשפה מפנה פסולת מפחי אשפה הסמוכים ברחוב. במלים אחרות, במהלך יציאתי מהחניה שדה הראיה היה פנוי לחלוטין ורכב העירייה לא היה בתנועה כלל וכלל.