עיריית חיפה ח.פ 500240007 נ' מחמוד

החלטה

אני דוחה הבקשה החוזרת לביטול פסק הדין, שאינה אלא בקשה לעיון חוזר בהחלטה שדחתה בקשה קודמת שהוגשה בענין זה.

1. ראשית לביהמ"ש קנויה אמנם הסמכות לעיין מחדש בהחלטות בסעד זמני שנתן ובהחלטות ביניים. אולם בהחלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין, גלום פן של סופיות הדיון. הדרך לתקוף החלטה זו אינה אפוא על דרך הגשת בקשות חוזרות או בקשות לעיון חוזר באותו ענין ומקצה שיפורים דיוני מתגלגל בלא סוף. הגשת בקשה לעיון חוזר גם אין בכוחה להאריך המועד לתקוף בדרך הקבועה לכך בדין את ההחלטה המקורית. בהתאמה – בעל דין המגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן נגדו במעמד צד אחד, צריך להתכבד ולכלול בבקשתו את כל הנימוקים והצרופות הנצרכות. ולא להגיש בקשה חדשה שאינה אלא השלמת הבקשה המקורית ומתייחסת לנימוקי ההחלטה שדחתה בקשה קודמת שהגיש לביטול פסה"ד. אם לא כלל בבקשתו המקורית את כל הנצרך – אין לו אלא להלין על עצמו. הדין אינו משתנה בענין זה אך מחמת שהנתבע לא נטל יצוג.

2. שנית , אף לו דובר בבקשה ראשונה או נתונה היתה סמכות העיון החוזר, לא היה מקום להיעתר לה לגופה. כאשר נתונה סמכות העיון החוזר יש לעשות בה שימוש במשורה רק במקרים של שינוי נסיבות או טעות ברורה, ואין להגיש בקשות מעין אלה אך מחמת חוסר שביעות רצון מהחלטה. ביהמ"ש אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו, וכמעט כל החלטה דיונית המקבלת או דוחה =עמדה של מי מבעלי הדין אינה לרוחו של מי מהם. בענייננו התקיים קדם משפט בו בירר ביהמ"ש נתונים הנוגעים לעילת התביעה של התובעת, בשים לב לכך שהנתבע לא היה מיוצג. הנתבע ציין באותה ישיבה את אותם נימוקים ונתונים שמעלה הוא כעת בבקשתו החוזרת לביטול פסק הדין. אלא שהתובעת חויבה באותה ישיבה במתן תגובה דוקא לאור אותן טענות. התגובה אכן הוגשה, עובר לאותה ישיבה אליה לא התייצב הנתבע ובה ניתן נגדו פסק הדין. בתגובתה התייחסה לגופה לאותם נתונים שציין הנתבע, לפיהם מדובר כביכול בחיוב עבור פינוי אשפה לתקופה בה כבר לא קיים עסקו במקום, או בחיוב בכפל שכן עבור התקופה בה קיים עסקו במקום כבר חויב בתביעה קודמת. התובעת בתגובתה צירפה מסמכים מהם עולה שהעסק כן הוסיף להתנהל במקום גם לאחר 2008. צוין שההליך הקודם מתייחס לחוב שנצבר עד ל 2008. ואלו הליך זה עניינו בחוב שנצבר מאוחר יותר. הנתבע אינו טורח להתייחס לאותם נתונים ומסמכים שהוצבו בתגובה, ואינו ממחיש אפוא סיכויי הגנה לגופה אלא חוזר על טענותיו הידועות.

ובאשר לקריטריון השני של סיבת המחדל – בבקשה המקורית נטען כי הנתבע מטפל בבנו בן ה 14 ואינו מרוכז, ולכן שכח את המועד. כעת נטען אחרת: כי הנתבע הסיע את בנו שחלה לקופת חולים ולכן לא יכול היה להתייצב. מדובר בנימוקים שונים שכן מחד נטען לשכחה של המועד ומאידך להסעה של הבן לקופת חולים בעטיה לא באה התייצבות. בנוסף לא צורפה תעודה רפואית של הבן ממועד הדיון שתמחיש הנטען.

3. הבקשה החוזרת נדחית. הנתבע ישא בהוצאות התובעת בבקשה בסך כולל של 1500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ג, 19 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: