עיריית חולון נ' צדוק ואח' 10 בפברואר 2013

פסק דין

רקע :

התובעת היא עירייה.

הנתבע 1 הוא הבעלים של הנכס המצוי ברח' הסתת 21 בחולון (להלן: "הנכס").

הנתבעת 2 היא חברה, בבעלות הנתבע 3, אשר חתמה על הסכם שכירות עם הנתבע 1, במהלך שנת 2008.

התובעת טוענת כי במהלך תקופת השכירות, שבין יום 1.5.08 ועד ליום 1.4.09, לא שולמה הארנונה בגין הנכס, ומכאן קמה תביעתה.

להלן פירוט החיובים אותם מבקשת התובעת להטיל על הצדדים השונים –

חיוב הנתבעת 1 בסכום התביעה בסך של 116,029 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"מ – 1980, החל מיום 26.3.09 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

חיוב הנתבעת 2 בסכום התביעה בסך של 116,029 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"מ – 1980, החל מיום 26.3.09 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

חיוב הנתבע 3 בסכום הארנונה בסך 90,060 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"מ – 1980, החל מיום 26.3.09 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

השאלה המהותית הטעונה הכרעה אינה סוגיית גובה החוב, כי אם שאלת זהות החייב, כאשר הנתבעים 1 והנתבעים 2-3 ניצים ביניהם בשאלה, מיהו החייב בתשלום הארנונה.

התובעת מצידה, סבורה כי יש לחייב כל אחד מן הנתבעים כלפיה יחד ולחוד, כל אחד מהם מכח חבותם הנפרדת כלפיה.

טענות התביעה :

לטענת התובעת, התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1 בגין אי תשלום החיובים העירוניים עבור הנכס בתקופה שבין יום 1.5.08 ועד ליום 1.4.09 כבעלים של הנכס, החבים בתשלום דמי השכירות תמורתו.

במקביל, הוגשה התביעה כנגד הנתבעים 2-3 .

הנתבעת 2, חתמה על הסכם שכירות, ולטענת התובעת היתה רשומה כמחזיקה בנכס בתקופה הרלוונטית.

לטענת התובעת, במהלך שנת 2008 חתמו הנתבעים 2-3 על הסכם שכירות (להלן: "ההסכם"), לפיו התחייבה הנתבעת 2 לשכור את הנכס מהנתבע.

הנתבע 1 עדכן את התובעת בנוגע להסכם השכירות, ושלח אליה הודעה על שינוי מחזיק.

בהתאם להודעה זו, נרשמה הנתבעת 2 בספרים, כמחזיקה בנכס, החל מיום 1.5.08.

(ראו סעיף 4 לתצהיר התובעת).