גזר דין
הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום שעניינה - אי קיום צו ביהמ"ש, עבירה על הסעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, בכך שהנאשם לא קיים את צו ביהמ"ש אשר ניתן במסגרת גזר הדין בתיק עמ"ק 692/07 גזה"ד ניתן ביום 10.7.2007 , המצווה עליו להרוס את המבנה נשוא כתב האישום בתיק הנ"ל בתוך 18 חודשים מיום מתן גזר הדין.
ב"כ המאשימה מבקש להטיל על הנאשם מאסר על תנאי ומימוש ההתחייבות - ת/2, אשר עליה חתם הנאשם לביצוע גזר הדין בתיק העמ"ק הנ"ל וקנס כספי.
מנגד, טוען ב"כ הנאשם כי מדובר באכיפה סלקטיבית, שהרי במקום ובסמוך יותר לקו המים, נמצאים מבנים שנקראים: מבנה הדייגים, ולהערכתו לא ננקטו נגדם הליכי אכיפה, הנאשם, ובמסגרת שיקום, לאחר שריצה מאסר בפועל בגין התמכרותו לסמים, הקים את המבנה נשוא כתב האישום, על מנת לבצע בהם עבודות מכירה לבאי החוף, ובכך לפרנס את משפחתו ושלושת ילדיו.
המקום ועיסוקו של הנאשם במקום, במסגרת הליך הרואי של גמילה מסמים, החזיקו את הנאשם עד הלום.
ב"כ הנאשם מבקש שלא להטיל על הנאשם קנס כספי, שהרי עיסוקו במקום בקושי מספק פרנסה למשפחתו ושלושת ילדיו.
הנאשם מנסה להכשיר את הבנייה, אך מתברר כי לא ניתן לקבל שם היתר בנייה, ומכאן העבירה בה הורשע בתיק זה.
עוד טוען ב"כ הנאשם כי אין זה המקרה לממש את ההתחייבות, עליה חתם הנאשם – ת/2, גם מחמת העובדה שהנאשם לא עבר עבירת בנייה נוספת בכך שלא בנה מבנים נוספים, ועבירת אי קיום הצו השיפוטי, איננה יכולה ואיננה אמורה להפעיל את מימוש ההתחייבות, הניסוח בגזר הדין בתיק העיקרי להכיל את ההתחייבות על כל עבירה על חוק התכנון והבנייה, הוא ניסוח כוללני ומכאן מבקש הוא – ב"כ הנאשם, שלא לממש את ההתחייבות.
אין דעתי כדעתו של ב"כ הנאשם, שהרי העבירה בה הורשע הנאשם יש בה אלמנט של זלזול לא רק בהוראות החוק, אלא גם בצווי בית המשפט.
העבירה בה הורשע הנאשם, הינה מן העבירות החמורות שבחוק התכנון והבניה, המגלמת בתוכה אלמנט של זלזול בהוראות החוק וצווי ביהמ"ש.
צווי ביהמ"ש ניתנו על מנת שהנידון יקיים אותם, אחרת אין דין ואין דיין.
הנאשם בנה מבנה ללא היתר בנייה, עבירה לכשעצמה חמורה היא, ויש בה משום נטילת החוק לידיים, קביעת עובדות מוגמרות, ותיאורטית יש בה כדי להכשיל ולהערים על רשויות התכנון והבנייה.
בתי המשפט הורו, כי בעבירות מסוג העבירה בה הורשע הנאשם, יש להטיל עונש הכולל מרכיב של מאסר בפועל, על מנת שעברייני בניה יראו וייראו.
באשר למימוש ההתחייבות – ת/2, עליה חתם הנאשם, ההתחייבות נערכה על פי האמור בסעיף 2 לגזר הדין ממנו עולה כי, ההתחייבות באה להבטיח שהנאשם לא יעבור עבירה על הוראות התכנון והבנייה. מהערכת העבירות שבהן הורשע הנאשם בתיק העיקרי, לעומת העבירה בה הורשע הנאשם בתיק זה, נמצא כי העבירה הנוספת שבתיק זה, היא עבירה חמורה יותר מאשר העבירה המקורית, שבתיק הבנייה, זאת ועוד, פרשנותו של ב"כ הנאשם לאופן עריכת ומימוש ההתחייבות, מרוקן למעשה את ההתחייבות מכל תוכן, ומכאן שאני דוחה את הבקשה, שלא לממש את ההתחייבות, שהרי נפסק כבר בבית משפט זה, כי ביהמ"ש חייב במימוש ההתחייבות במידה והנאשם הפר הוראת חוק הכלולה בהתחייבות, ובית המשפט חייב לממש את ההתחייבות במלואה, להבדיל מהתחייבות אשר ביהמ"ש מחייב בה מי שלא הורשע בדין, עפ"י הוראת החוק סעיף 73 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
בהתחשב בכל האמור לעיל, לאחר ששקלתי את חומרת העבירה וטענות ב"כ המאשימה מחד, טיעוני ב"כ הנאשם ונסיבותיו של הנאשם מאידך, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
1.מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יישא בו, אלא אם יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה מסוג העבירות בהן הורשע הנאשם בתיק זה, ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.
2.אני מורה על מימוש ההתחייבות הכספית, ת/2, על סך 10,000 ₪ בכך שאני מחייב את הנאשם לשלם את סכום ההתחייבות, או חודשיים מאסר תחתיו.
סכום ההתחייבות ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים של 1,000 ₪ כל אחד החל מיום 20.2.2011 ובכל 20 לחודש שלאחריו.
אי עמידה באחד מן התשלומים, תעמיד לפירעון מיידי את כל יתרת התשלומים.
3.בנסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם, כפי שהובאו לידיעת ביהמ"ש ע"י בא כוחו, אני נמנע מלהטיל על הנאשם קנס כספי נוסף לסכום ההתחייבות אשר חויב בו הנאשם.