עיריית חדרה נ' גרין

החלטה

בדיון שהתקיים בפני ביום 13.11.11, טען הנאשם, כי יש לבטל את כתב האישום. זאת, מאחר ולטענתו, העבירה שעבר הנה עבירה אשר בעניין אחר (בג"צ 2126/99 מתי דהס נ' עיריית ת"א) נקבע כי היא עבירה מינהלית, ולכן העמדה לדין פלילי בגינה מחייבת את המאשימה לציין טעמים להעמדה לדין פלילי.

מאחר שלא פורטו נימוקים כאלה – יש, לטענתו, לבטל את כתב האישום.

המאשימה השיבה לטענה האמורה בכתב. לטענתה, כתב האישום הוגש בגין השחתת הגינון הציבורי, מכוח הוראת סעיף 86(א) לחוק העזר לחדרה (מניעת מפגעים ושמירת הסדר והניקיון) התשמ"ד – 1984. עבירה זו לא נקבעה כעבירה מינהלית בתקנות, ולכן אין בסיס לטענות הנאשם בעניין זה. לטענתה, זה היה המקרה אף לו היה הנאשם מואשם בעבירת חנייה מכוח חוק העזר לחדרה (העמדת רכב וחנייתו) התשנ"א – 1990, מאחר וגם העבירות נשוא חוק זה לא נקבעו בתקנות כעבירות מינהליות.

הנאשם חזר על טענותיו גם בתגובה שהגיש ביום 01.12.11. לטענתו, עיריית חדרה אינה קובעת מהי עבירה מינהלית, אלא שהיא הופכת להיות כזו לאחר המחוקק הוסיף את פקודת העיריות לתוספת הראשונה לחוק העבירות המנהליות התשמ"ו – 1985.

דיון והכרעה

סעיף 1 לחוק העבירות המנהליות קובע כך:

"שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות כי עבירה על הוראה שנקבעה בחוק מהחוקים המנויים בתוספת הראשונה או בתקנות שהותקנו לפיו, שאינה פשע, היא עבירה שבשלה ניתן להטיל קנס בדרך מינהלית (להלן - עבירה מינהלית); הקביעה יכול שתהיה דרך כלל, בתנאים או בסייגים".

על מטרתו של חוק העבירות המינהליות עמד בית-המשפט העליון:

"עניינו העיקרי [של חוק העבירות המינהליות] הוא בהסבת הליכים פליליים להליכים מינהליים. הצורך ביצירתן של 'עבירות מינהליות' - ובצידן 'קנסות מינהליים' - תחת עבירות פליליות רגילות הנדונות בבתי משפט מן-המנין, משתית עצמו על כמה וכמה יסודות, ובהם: שיפור האכיפה של דברי חוק הקובעים עבירות ההופכות מעבירות פליליות רגילות לעבירות מינהליות; הקלה על מערכת התביעה ומערכת בתי המשפט; ומתן אפשרות למי שעברו עבירה מינהלית לשאת בעונש מתאים בלא שיוכתמו בכתם של מי שעברו עבירה פלילית, אלא בנסיבות מיוחדות... החוק... נותן סמכות בידי שר המשפטים לקבוע בתקנות, כי עבירות פלוניות תהיינה 'עבירות מינהליות', ובתקנות אף אמור להיקבע לכל עבירה מינהלית קנס שניתן להטילו בדרך מינהלית - והוא 'קנס מינהלי'... לביצוע החוק מתמנות רשויות מוסמכות... והחוק מוסיף וקובע דרכים והליכים להטלתו של קנס מינהלי ולתשלומו. הוא שאמרנו: הליכים פליליים עוברים מעין הסבה להליכים מינהליים: 'עבירה מינהלית' גוררת 'קנס מינהלי' ובהליכים מינהליים, לאמור, הליכים שלא בפני בית משפט".

[הדגשה שלי, ה.א.]

ראה: בג"צ 5537/91 אליהו אפרתי נ' עו"ד כרמלה אוסטפלד ואח', פ"ד מו (3) 501, 508-509.

פקודת העיריות אמנם כלולה בתוספת הראשונה לחוק העבירות המנהליות, ואולם אין די בכך כדי שכל עבירה בכל חוק עזר כלשהו תהפוך לעבירה-מינהלית. התוספת מפרטת שורה ארוכה של חוקים, ואולם לא לגבי כל חוק, הותקנו תקנות שבהן נקבעה עבירה מינהלית. כך לדוגמא, חוק עבודת נשים התשי"ד - 1954 - מצוין בתוספת הראשונה, אך לא חוקקו תקנות הקובעות כי עבירה על חוק עבודת נשים מהווה עבירה מינהלית. דוגמא הפוכה ניתן לראות בחוק עבודת הנוער, התשי"ג – 1953, מכוחו נחקקו תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - עבודת נוער), התשנ"ד-1994.

ודוק – גם תקנות אלה לא קובעות באופן גורף כי כל עבירה על חוק עבודת נוער מהווה עבירה מינהלית, אלא סעיף 1 לתקנות הללו קובע: "עבירה על סעיפים 33, 33א, 33ב, 33ג, 33ד ו-33ח לחוק עבודת נוער, תשי"ג-1953 (להלן – החוק), היא עבירה מינהלית".

כלומר, לא כל עבירה על החוקים המנויים בתוספת הראשונה הנה עבירה מינהלית, ואין די בכך שאותו חוק נכלל בתוספת הראשונה, אלא, שנדרשת קביעה מפורשת בתקנות, לכך שעבירה (מבין העבירות המופיעות בחוקים המנויים בתוספת הראשונה) תהווה עבירה מינהלית.

כך, במקרה נשוא בג"צ 2126/99 מתי דהס נ' עיריית ת"א, דובר בתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי – עיריית תל-אביב יפו) תשמ"ח - 1988, שקבעו את העבירה נשוא אותו מקרה, כעבירה מינהלית.

בענייננו, לעומת זאת, בהעדר תקנות הקובעות כי העבירה נשוא הליך זה מהווה עבירה מינהלית, המדובר בעבירה פלילית, בגינה הייתה רשאית המאשימה להגיש כתב אישום ללא ציון טעמים מיוחדים.

לפיכך,הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.

לעניין טענות ההתיישנות – הרי שהן נדחו כבר פעמיים בהחלטות קודמות, והנאשם לא יכול להמשיך ולהעלותן שוב ושוב תוך התעלמות מאותן החלטות. מועד הגשת כתב האישום הוא הקובע, ולא מועד התייצבות הנאשם לדיון, שהרי לו היה ממש בטענה זו היה די בדחיית הדיון כדי להביא לבטלות כתב האישום – וברור שלא כך הדבר.