עיריית הרצליה נ' סרברניק

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום מסי עירייה בסך 12,553 ₪.

טענות הצדדים והשתלשלות ההליך

המשיבה הינה רשות מקומית המוסמכת, בין היתר, לגבות מיסים ואגרות בקשר עם נכסים בתחום שיפוטה. המבקש היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו (עד ליוני 2006) המחזיק בנכס ברח' האשל 19, הרצליה (להלן: "הנכס").

ביום 6.7.06 הגישה המשיבה תביעה זו כנגד המבקש. בכתב התביעה, טוענת המשיבה כי לפי הרישום בספריה חב לה המבקש את סכום התביעה בגין אי תשלום היטל תיעול וניקוז. ביום 27.9.06 הגיש המבקש בקשת רשות להגן מפני התביעה. בתמצית, טוען המבקש כי בשנת 2000 נדרש לשלם את מלוא החוב למשיבה כתנאי לקבלת תעודת אכלוס (טופס 4) לנכס ומשכך, במועד קבלת האישור בשנת 2000 ברי כי לא היו לו עוד כל חובות למשיבה בגין הנכס. עוד טוען המבקש כי בקש מהמשיבה פירוט מדויק של הפעולות אשר בוצעו ובגינן נדרש לשלם היטל תיעול וניקוז, אך דרישתו לא נענתה. בפועל, ממשיך וטוען המבקש, עבודות התיעול נשוא החיוב בוצעו לצורך שכונה חדשה, שכונת "נוף ים צפון" ולא לטובת הנכס, שלכן אין בסיס לחיוב. המבקש מוסיף ומציין בבקשה, כי בגין אותו העניין תלוי ועומד הליך נוסף המתברר בתיק עת"מ 2330/05 ליברמן בצלאל ו- 13 אח' נ' עיריית הרצליה בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (להלן: "עניין ליברמן").

מאז הוגשה בקשת הרשות להגן יזמו הצדדים מסכת ארוכה של דחיות בתואנות שונות, כולל, רק להמחשה, דחייה לנוכח בקשת ב"כ הצדדים להשתתף במסיבת פורים "שמחה וססגונית". למעשה, הטעם העיקרי אשר נתנו הצדדים לבקשות הדחייה היה המתנה לקבלת פסק דין חלוט בעניין ליברמן. באותו התיק, עתרו מספר תושבים בשטח המשיבה לפסק דין, אשר יקבע כי דרישות התשלום שקבלו מהמשיבה בגין היטל כבישים ואגרת תיעול וניקוז – בטלות ולסעדים הנובעים וכרוכים בעתירה מרכזית זו. פסק הדין ניתן ביום 27.2.08 וערעורים על פסק הדין לבית המשפט העליון נמחקו. הודעה בדבר מחיקת הערעורים נמסרה לבית המשפט ביום 31.8.10 ובעקבות זאת נקבע מועד לדיון בבקשת הרשות להגן.

לדיון אשר התקיים ביום 19.12.10 לא התייצב המבקש עצמו אולם המשיבה ויתרה על חקירת המבקש והסתפקה בהגשת שלושה מוצגים. בעקבות זאת, ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.

דיון

מושכלות יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית המה, כי בשלב זה של דיון בבקשת רשות להגן עול ההוכחה המוטל על המבקש מצומצם. המבקש איננו נדרש בשלב זה להראות כיצד יוכיח את גרסתו ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לא שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקש או את סיכויי הצלחתו בתיק העיקרי. די לו למבקש בשלב זה להראות כי יש בידיו טענות הגנה לכאורה, אשר אם יוכחו יובילו לדחיית התביעה. מאידך, חייב המבקש להיכבד ולפרט את טענותיו. טענות כלליות וסתמיות לא יצדיקו מתן רשות להגן. טענות שהתבדו מיסודן ייחשבו להגנת בדים ואף בגינן לא תינתן רשות להגן.

טענתו הראשונה של המבקש הינה כי בשנת 2000 שילם את מלוא החיובים אשר השיתה עליו המשיבה לשם קבלת תעודת אכלוס (טופס 4). טענה זה מכסה טפחיים. אין כל דרך להבין מה לטענה זו ולהיטל התיעול אשר נתבע מהמבקש בשנת 2006. המבקש איננו מפרט מתי וכנגד אילו תנאים ניתנה לו תעודת האכלוס בשנת 2000 ובפרט איננו מפרט כיצד זה היעדר חוב בשנת 2000 מבסס טענת הגנה לחוב הנתבע בשנת 2006.

זאת ועוד, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על כך שהתשתית העובדתית אשר על בסיסה התבררו הטענות בעתירה בעניין ליברמן זהה לזו נשוא תביעה זו. כך גם עתר המבקש להצטרף כצד לאותה עתירה (מש/1) וכך גם הציג ב"כ המבקש את פסק הדין בעניין ליברמן בדיון אשר התקיים ביום 10.3.08. במסגרת התשתית העובדתית להכרעה בעניין ליברמן נפסק כי מדובר בעבודות תיעול אשר בוצעו בשנת 2002 (עמ' 17 בפסק הדין). כך גם נכתב במכתב המשיבה למבקש מיום 17.3.04 (חלק ממוצג מש/3). משמע, התברר שהעבודות בגינן נתבע ההיטל נשוא תביעה זו, בוצעו בשנת 2002 כך שהניסיון שעושה המשיב להיתלות באישור להיעדר חוב משנת 2000 חסר יסוד. הגנת בדים.

לפיכך, הן בהיעדר פירוט והן משנתברר כי מדובר בהגנת בדים, אין מקום ליתן רשות להגן בטענה זו.

טענתו השנייה של המבקש הינה שהעבודות נשוא התביעה בוצעו בכלל עבור שכונה אחרת, שכונת "נוף ים צפון", שלכן לא ניתן להשית עליו את החובה להשתתף במימונן.

בהתאם להלכה הפסוקה, בכדי לבסס הטלת היטל תיעול על תושביה, שומה על הרשות המקומית להראות שמתקיימת זיקת הנאה בין התשתית המוקמת לנכס. טענה לפיה בנסיבות העניין אין זיקה שכזו ולכן גם אין בסיס להטלת ההיטל, עשויה לפיכך לבסס טענת הגנה מספקת למתן רשות להגן מפני תביעה המוגשת בסדר דין מקוצר. לו התנהל תיק זה במנותק מהתביעה שהתבררה בעניין ליברמן הרי שדי היה בכך כדי לקבל את הבקשה בטענה זו. דא עקא, שלא בכדי המתינו הצדדים במשך כארבע שנים עד לבירורה של בקשה זו ולא ניתן לנתק את ההכרעה בבקשה מהעניין שהוכרע במסגרת עניין ליברמן.

הנה בדיוק אשר טען ב"כ המבקש בדיון ביום 10.3.08:

מציג לבית המשפט את פסק הדין של כב' השופטת ד"ר פילפל שהוא רלוונטי לבקשת רשות להגן, במובן זה שאני אזכרתי 6 הליכים. ... אני רוצה להציע הצעה דיונית, או שינתן רשות להגן, או לחלופין – שהדיון בבקשה יידחה לאחר הכרעה בערעור למרות שאינני יכול לדעת כמה זמן זה יקח.

והנה אשר השיבה ב"כ המשיב:

אני מסכימה לקבוע התיק לתזכורת פנימית לחודשיים. עד אז נראה אם הוגש ערעור אם לאו. על פי הצעת בית המשפט, במידה ולא יוגש ערעור אזי הקביעות של כב' השופטת פילפל יהיו מנחות כפסק דין חלוט לעניין אגרת התיעול ותיוותר המחלוקת העובדתית עליה אחקור המצהיר בבוא העת.

לא זו בלבד שלא מצאתי כל כפירה בהסדר הדיוני אשר הציגה ב"כ המשיב, אלא שהתנהגות המשיב מני תחילת ההתדיינות ועד להכרעה הסופית בבית המשפט העליון בערעור על פסק הדין בעניין ליברמן, מצביעה בעליל על הסכמה לאותו הסדר דיוני. הסכמה לכך שההכרעה בעניין היטל התיעול בעניין ליברמן תחייב את הצדדים בתיק זה. שאם לא כן, לא ניתן כלל להבין מדוע בכלל התעכב הדיון בתיק שנים כה רבות. למרבה הפליאה, דווקא לפסק הדין בעניין ליברמן לא מצא המבקש לנכון להתייחס כלל בסיכומיו.

בפסק הדין בעניין ליברמן מתייחס בית המשפט לאותה טענה בדיוק בדבר הזיקה שבין עבודות התיעול שבצעה המשיבה להיטל אשר הושת על העותרים וקובע בלשון ברורה: