עיריית הרצליה נ' מיכקשוילי ואח'

החלטה

בפני בקשה לתיקון כתב ההגנה בתביעה אשר הוגשה אי אז, ב- 2004.

במסגרת תיק זה מתבררת תביעה לתשלום סך של 50,658 ₪, בטענה לחוב אשר מקורו אי תשלום מסים עירוניים.

לפי הנטען בכתב התביעה, בשנים 2002 – 2004 לא שולמו המיסים העירוניים (ארנונה, מים ואגרת שמירה) בגין הבית שברחוב חבצלת השרון 59, בהרצליה.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר נגד מיכקשווילי רחל ז"ל, כזו שהייתה הבעלים והמחזיק בנכס.

הנתבעת הגישה ביום 14.3.05 בקשת רשות להגן אשר נתמכה בתצהירה של מיכקשווילי רחל ז"ל, תצהיר מיום 13.3.05.

לפי הנטען בבקשת הרשות להגן, בתקופה נשוא התביעה לא היה הנכס כלל ראוי למגורים, שלכן לא היה על הנתבעת לשלם מסים עירוניים בגינו. במהלך הדיון אף נטען שכך גם היה בשנת 2001 שלכן גם באותה שנה לא חויבה הנתבעת במסי ארנונה בגין הנכס.

ביום 19.4.05 התקיים דיון בבקשת הרשות להגן, בפני כבוד השופט מנחם קליין. לא נערכה חקירה על התצהיר התומך בבקשת הרשות להגן והצדדים סיכמו טיעוניהם בעל פה. בעקבות הדיון, בהחלטה מיום 16.5.05, נתנה החלטה שלפיה ניתנה לנתבעת רשות להתגונן. וכך סוכמה ההחלטה:

במקרה דנן כיוון שהאזרח נהנה מהפטור לשנת 2001 ולא הוכח שהומצאו לו חיובים והאפשרות להגיש השגה בקשר לשנים 2002 – 2004, מן הדין לאפשר לאזרח להתגונן בפני התביעה ולנסות להוכיח את יסודותיו של סעיף 330 לפק' העיריות לצורך קבלת פטור מחיוב הארנונה....

לאור כל האמור לעיל נראה שיש מקום לעשות שימוש בסמכותי על מנת לאפשר לנתבע ת את יומה בביהמ"ש ולאשר לה את בקשת הרשות להגן.

אני מאפשר לנתבעת להגיש כתב הגנה תוך 30 יום מהיום.

המועד אשר קצב בית המשפט להגשת כתב הגנה חלף, אך כתב הגנה לא הוגש. במקביל, הגישה המשיבה (התובעת) בקשת רשות ערעור על ההחלטה (בר"ע 2158/05) ונוכח זאת נעתר בית המשפט לבקשת הצדדים והורה על דחיית מועדי הדיון בתביעה.

ביום 23.11.07 נפטרה הנתבעת, מיכקשווילי רחל ז"ל ולפיכך עוכב המשך בירור התביעה עד שיבואו יורשיה במקומה. דא עקא, והסתבר שנתגלעה מחלוקת באשר לזהות יורשי המנוחה וזו התבררה במשך מספר שנים, עד שביום 3.10.13 ניתן צו ירושה ולפיו נקבע שהמבקשים דנא הם הם יורשיה של מיכקשווילי רחל ז"ל. כך ניתן היה, סוף סוף, להמשיך בבירור התביעה. ורק להשלמת התמונה יצוין כי בקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה (בר"ע 2158/05) ככל הנראה לא התבררה כלל וב"כ הצדדים לא ידעו להסביר את אשר ארע בגינה.

ביום 12.11.13 התקיימה ישיבת קדם משפט ובסיומה ניתנה החלטה לתיקון שמות הנתבעים בתיק ולהגשת תצהירי עדות ראשית. במהלך הדיון בקש ב"כ המבקשים לתקן את כתב ההגנה, ובהחלטה נקבע שלשם כך עליו להגיש בקשה בהתאם לתקנות. בעקבות זאת, בבקשה מיום 24.11.13, עותרים המבקשים לתיקון כתב ההגנה, זו הבקשה נשוא החלטה זו.

לטענת המבקשים, למעשה לא מדובר בתיקון כתב ההגנה אלא ביישום ההחלטה מיום 16.5.05 שבמסגרתה ניתן היתר להגשת כתב הגנה. אי הגשת כתב ההגנה בסמוך אחר ההחלטה נבע מהגשת בקשת רשות הערעור ועיכוב הדיון בתביעה, ולאחר מכן מההמתנה לקביעת זהות היורשים.

בנוסף, טוענים המבקשים שממילא עומדת להם הזכות להגשת כתב הגנה מתוקן לפי תקנה 41 (א) בתקנות סדרי הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

תקנה 92 בתקנות קובעת כי בסמכות בית המשפט להתיר תיקון כתבי טענות "בכל עת", דהיינו בכל שלב של הדיון. בשורה ארוכה של הלכות נקבע כי בבקשות לתיקון כתבי טענות נוקט בית המשפט בגישה ליברלית, שכן בדרך כלל מיועד התיקון לאפשר גיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ובכך לייעל את ההליך המשפטי.

במתן הרשות להגן לנתבעת הפכה למעשה בקשת הרשות להגן על התצהיר התומך בה לכתב הגנה, כך שבקשה זו למעשה מבקשת לתקן את אותו כתב הגנה. דא עקא, שבקשה זו כלל איננה נסמכת על השאיפה להביא לבירור את "השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת". המבקשים כלל לא טוענים שזו זו תכלית הבקשה ולמעשה אף לא טורחים לציין ולו ברמז אילו תיקונים הם מבקשים לעשות בכתב ההגנה.

זאת ועוד, גם בקשה לתיקון כתבי טענות העומדת בתנאי תקנה 92 בתקנות ומיועדת לגיבוש השאלות השנויות במחלוקת עלולה להידחות אם השתהה המבקש בהגשת הבקשה או לנוכח התנהגות המבקש עובר להגשת הבקשה. אין כל דרך להבין מדוע לא הוגשה בקשה שכזו בסמוך לאחר שניתנה הרשות להגן בהחלטה מיום 16.5.05. המבקשים טוענים שהדבר נובע מהגשת בקשת רשות הערעור, ברם אינם מציגים כל החלטה המורה על עיכוב ההחלטה או המאריכה את המועד בגין בקשת רשות הערעור.

אם כך, בהיעדר כל התייחסות לתיקון המבוקש והשיהוי בהגשת הבקשה, אין המבקשים עומדים בתנאי תקנה 92 בתקנות ואין לקבל את הבקשה על יסוד העקרונות הכלליים בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות.