עיריית בת ים נ' טולידו ואח'

החלטה

זו בקשת רשות להגן, כנגד תביעה כספית ,שהוגשה בסדר דין מקוצר, ע"ס 64,428.88, בגין יתרת חוב, שמקורה ארנונה ולפי ספרי המשיבה.

לטענת המשיבה (להלן: "העיריה"), המבקשים הינם מחזיקים בנכס המצוי בחוף הים בבת ים, שהינו בתחום שיפוטה של העיריה. נטען כי המבקשים חייבים בגין ארנונה את הסך הנתבע, ובעבור התקופה שמיום 1.1.04 ועד 3.4.12. נטען כי נשלחו הודעות בגין החוב, אך המבקשים לא הסדירו את חובם.

לטענת המבקשים, הפעילו מזנון בחוף הים הנפרד בבת ים, וזאת בהתאם להבטחה שלטונית שניתנה להם מאז 1997, ואשר חודשה בשנת 2004. נטען כי הפעלת המזנון ניתנה למבקשים במסגרת מאמצי השיקום של המבקשים ע"י העיריה, לאור מצבם הבריאותי והכלכלי הקשה בליווי תמיכתו של מנכ"ל העיריה באותה עת, ושיתוף עם האגף לשירותים חברתיים בעירייה. לטענתם הפעלת המזנון התבצעה במהלך עונת הרחצה – עונת הקיץ. נטען כי הבטחה זו עמדה בתוקפה במרוצת השנים, למעט פינוי המבנה בחורף 2003-2004 כשהמזנון פונה ע"י העיריה במהלך החורף מחמת דו"ח מבקר העירייה לשנת 2002, בנוגע לאופן ניהול נכסי העיריה בחוף הים ע"י "חברת חוף בת ים", הדו"ח העלה פגמים רבים באופן התנהלות העיריה בכל הקשור לניהול התקשרויות עם מפעילי נכסים. נטען כי המבקשים שהיו מופתעים מ"העלמת" המזנון, מקור פרנסתם, פנו למ"מ ראש העיריה דאז, והוא נתן להם אישור להקמת מבנה חדש תחת המבנה שנעלם.

נטען כי אישור זה עמד בתוקף עד לפתיחת ההליכים המשפטיים שנוהלו בין הצדדים בערכאות השונות (ת"פ 1137/11, עפ"א 4016-07-11 , צ"א 40448-06-11), ובקשר להפעלת המזנון, נטען כי אישור הפעלת המזנון החדש נהנה מתמיכת העיריה בכל השנים, ואף בכירים שונים מהעיריה נכחו באירועי פתיחת עונת הרחצה בחוף הנפרד. נטען כי בחורף 2010-2011, נקלעו למצוקה כספית קשה, כתוצאה ממצב רפואי קשה של ביתם, עקב כך פנו בבקשה לסיוע, ולמציאת מקור פרנסה לתקופת החורף, והעיריה הסכימה להעביר לרשותם חנות נוספת, אלא שטרם חתימתם על הסכם השכירות, גילו כי נדרשים בגינו, לפנות את המזנון בחוף הנפרד, כאשר סרבו לוותר על מקור פרנסתם, העיריה ניסתה לפנותם, בדרכים שונות.

לטענתם, בחורף 2010-2011 , התחוללה בחוף סערה שגרמה לנזקים, המבקשים שהפעילו את המקום רק בקיץ, הוזעקו למקום ומחשש, שהמזנון נפגע מהסופה, אך לטענתם היה מדובר בפגיעה בכוונת מכוון ובידי אדם, כשביקשו מהעירייה להחליף את המזנון במכולת ברזל, ניתנה להם תשובה מהעירייה, שיעשו מה שהם רוצים, מיד עם הצבת המכולה הגיעו פקחים בדרישה לפנותה, ובתוך זמן קצר, הגיעה החלטה לביצוע צו הריסה מנהלי כנגד המכולה שהוצבה ע"י המבקשים.

נטען כי המבקשים מחזיקים בנכס בידיעתם של גורמים מהעירייה ובתמיכתה. נטען להתנהלות בחוסר תום לב, יד ימין לא יודעת מיד שמאל, נטען כי החיוב מתייחס לנכס המצוי בחוף אחר, חוף הסלע, כאשר למבקשים אין נגיעה לאותו נכס, וכי מדובר בחוב שנברא יש מאין, ובתגובה להחלטות שיפוטיות שניתנו, עובר לצו ההריסה, ושיש בהן לפטור המבקשים מתשלום כגון הנדרש כאן, וכאשר המבקשים נמצאים במקום שנים ארוכות.

בהתייחס להליכים המשפטיים שהתנהלו, טוענים המבקשים כי נוכח החלטותיו, של בית המשפט לעניינים מקומיים לפיהן אינם אמורים לשאת בשום תשלום הקשור לנכס למעט חשמל ומים, אינם חייבים בארנונה. וכי העירייה בתגובה להליכים האמורים, הוציאה בחוסר תום לב את הדרישה נשוא התביעה.

ב"כ המשיבה בסיכומיה טוענת כי ניתן בזמנו למבקש אישור לעסוק כרוכל אך לא לפתוח מזנון. לטענתה למבקשים אין טענות לגבי קיומו של החוב או גובהו וניהול המזנון, ולא הגישו השגה לוועדה המתאימה במועד . אין חולק שהחזיקו בנכס, ועליהם לשלם ארנונה בגין התקופה הרלוונטית , כמו כן נטען כי החלטות השיפוטיות שניתנו בהליכים הנוספים מהווים מעשה בי-דין, ודווקא לחובת המבקשים, ואין למצוא בהן פטור מחיובי ארנונה הנתבעים כאן וכטענת המבקשים.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וטענות הצדדים אני סבור שיש לדחות את הבקשה, שאינה מגלה הגנה לכאורית מספקת וכנדרש בשלב דיוני זה, וביחס לכל הטענות, ולמעט הטענה להעדר דרישה מן המבקשים, לתשלום ארנונה, ובקשר למזנון שהופעל בחוף הנפרד, ובמובן זה שלא נסתר בשלב זה, שבהעדר דרישה כנטען, לא יכלו המבקשים להשיג על החיוב ובפני וועדת הארנונה.

אני דוחה את טענות המבקשים לפיהן במסגרת ההליך בבימ"ש לעניינים מקומיים, נקבע שפטורים מחיוב ארנונה, ולהבדיל מחיוב חשמל ומים, שאלת החבות בארנונה נשוא הדיון כאן, לא נדונה או הוכרעה באותו הליך, והעובדה שנקבע לעניין חיובי חשמל ומים ולא נקבע לעניין חיובי ארנונה, אין בה להוות פטור מחיוב כאמור. טענות המבקשים לעניין זה נדחות.

לא ראיתי מקום לקבל הטענה, ולו לכאורה, שנעשה שימוש לרעה בהליך המשפטי כאן ובשל המחלוקת שהתגלתה בין הצדדים, ונדונה בסמוך להגשת התביעה בבית המשפט לעניינים מקומיים.

המבקשים לא הראו מקור לכאורי, לפיו פטורים מתשלום החוב, ועצם סמיכות הזמנים בין ההליכים, אינה יכולה בפני עצמה, להוות בסיס מספק לטענת שימוש לרעה בהליך משפטי.

לעניין הטענות של חוסר יריבות, אי החזקת הנכס נשוא החשבון שצורף לתביעה, ואי קבלת דרישות בגינו, מדובר בדרישה לפי מספר נכס, בחוף הים, וכאשר אין חולק שהמבקשים החזיקו מזנון בחוף הים הנפרד, יחד עם זאת, משלא נסתרה לשלב זה, הטענה לעניין אי המצאת דרישת תשלום כדין בעניין, וכאשר בעניינים אלו של יריבות או מיקום הנכס, דרך המלך הינה השגה בפני הרשות, יש כאמור בהקשר זה, של המצאת דרישת תשלום כדין ביחס למזנון בחוף הנפרד, לאפשר בירור, ולעניין זה בלבד ניתנת הרשות להגן.

מבלי לפגוע באמור, מן הדיון התרשמתי שמדובר במבקשים שמצבם אינו קל, מומלץ לצדדים, לשקול אפשרות הגשת השגה כעת, בקשר למזנון שהופעל בחוף הנפרד, וכאשר במסגרתה תוכל המשיבה לשקול גם טענות בהקשר להרשאה, שהייתה בזמנו, לשימוש במזנון, ולצורך סיוע למבקשים, כשיקול שיש בו לשנות החיוב הנדרש.

ככל שב"כ הצדדים יגיעו להסדר דיוני מוסכם, כאמור, יש למסור הודעה לתיק. בהעדר הסדר, תודיע על כך ב"כ המשיבה, ובתוך 30 יום מהיום, ויינתנו הוראות להמשך כאן, ולגבי העניין לגביו ניתנה הרשות להגן.

נקבע לתז"פ לעוד 35 יום.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: