עיריית אשדוד נ' גלילי

החלטה

1.בפניי בקשה למתן החלטה בבקשה מקדמית.

2.הנתבע טען בכתב הגנתו ש: "דין התביעה להימחק או להדחות על הסף, שכן רשות ציבורית, עיריית אשדוד, אינה רשאית להגיש תביעת לשון הרע בגין פרסומים אודותיה".

3.הנתבע תמך יתדותיו בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, מרכז, בתיק אזרחי 119-03-08 לוח שלוש פלוס בע"מ נ. עיריית רחובות.

4.עיון בפסק הדין האמור מגלה, כי מה שנפסק בו הוא דווקא הפוך ממה שנטען.

בסעיף 3 (א) לפסק הדין כתבה כבוד השופטת ה.גרסטל כך:

"טענתם העיקרית של המבקשים היא, כאמור, שלרשות מקומית

אין עילת תביעה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע.

לית מאן דפליג, שלטענה זו אין בסיס בחקיקה הישראלית

ואין כל הלכה פסוקה בסוגיה זו".

ובהמשך: "לנוכח האמור, סבורה אני, שהחוק חל אף על התאגיד השלטוני, שבמקרים מסוימים יהיה זכאי לפעול על פיו ולתבוע בגין עוולת לשון הרע..."

5.נראה, כי בהתחשב בהגדרה הייחודית של המונח "אדם" שבחוק איסור לשון הרע ודחיית ההגדרה של המונח בפקודת הפרשנות – יש לפרש את המונח תאגיד" כאישיות משפטית הכשירה לתבוע. אבל, תאגיד המגיש תביעה בגין פרסום לשון הרע חייב להצביע על כך שהפרסום המהווה את עילת ההליך פגע בתאגיד עצמו, ולא בפקידיו או במנהליו בלבד. ראו: "ת"פ (ת"א) 5116/89 "מולדת" – תנועת נאמני ארץ ישראל נ. זמר ואח' פס"מ תשנ"ב (ד) 49,45.

6. על רקע טענות הנתבע, שאין בתביעה פירוט נזק ממוני (סעיף 11 לכתב ההגנה) – ראוי להבהיר:

סעיפים 2 ו- 10 לפקודת הנזיקין, מוחלים על עוולת פרסום לשון הרע מכוח סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע.

פקודת הנזיקין קובעת כי: " תאגיד לא יתבע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק" (סעיף 10 לפקודה).

בספרם של ג.טדסקי, י.אנגלרד, א. ברק ומ. חשין דיני הנזיקין: תורת הנזיקין הכללית

הוצאת מאגנס, מצאתי את הביקורת הבאה:

" קשה להצדיק הוראה זו. בן אדם שהוצא עליו שם רע,

זכאי לתבוע פיצויים בלי להוכיח נזק ממשי.

על שום מה יידרש התאגיד להוכיח נזק ממשי בנסיבות דומות?"