עיריית אשדוד נ' גלילי

החלטה

1.מסגרת תביעה על פי החוק לאיסור לשון הרע, נדרשה התובעת, רשות מקומית, להעביר לעיונו של הנתבע, שהוא עורך מקומון – את כל המסמכים הקשורים למכרז מסוים. לגבי המכרז הנ"ל, פורסמה כתבה שממנה עולה לכאורה, שאותו מכרז נחשד להיות מכרז "תפור".

2.התובעת לא התנגדה עקרונית להעביר לנתבע את כל מסמכי המכרז, אלא שלדעתה, העברה גורפת של כל מסמכי המכרז, עלולה לפגוע, בזכותם לפרטיות של אותם מועמדים שניגשו למכרז.

על פי הנטען, סעיף 31 לתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), תש"מ – 1979, קובע כי: "דיוני וועדת הבחינה, מסמכיה ומסקנותיה, יישמרו בסוד, ואין להביאם לידיעת אחרים, אלא באישור ראש העיריה".

התובעת טוענת, כי לכל מי שניגש למכרז ובקש להתקבל לעבודה בעיריה, קיימת הזכות שמסמכים שהעביר לעיריה, לרבות דברים שאמר, או דברים שנאמרו לגביו במסגרת פרוטוקול ועדת הבחינה – ישמרו בסוד.

מדובר במעין הסכם מכללא שבין העיריה לבין המועמד.

3.מצד שני, הנתבע עמד על כך, כי במסגרת החומר שגילויו מבוקש, מבוקשים כל "מסמכי המכרז", ללא כל יוצא מן הכלל, לרבות פרוטוקול ועדת הסינון...

דרישתו הבלתי מתפשרת של הנתבע, יוצרת מתח והתנגשות בין שני ערכים לגיטימיים. מצד אחד – הנתבע זכאי להזדמנות הוגנת לנהל את הגנתו ביעילות. מצד שני – אותם מועמדים שניגשו למכרז, זכאים לכך, שתשמר פרטיותם ואלמוניותם כלפי הציבור, והתובעת זכאית לכך, שלא תועמד בסיכון שתתבע בעתיד בשל הפרת פרטיותו של מי מהמועמדים הנ"ל.

הפסיקה הכירה בשני פרמטריים עיקריים אותם יש לבחון בשאלת גילוי מסמך:

א- מידת הרלבנטיות של המידע המבוקש לגיבוש וביסוס טענות המבקש.

ב- מידת ההכבדה שיש במתן הצו על הצד ממנו נדרש הגילוי. ראו: רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות נ' מירב לוין.

נקבע גם, כי אין מחלוקת לגבי חשיבותה של הזכות לפרטיות, אולם, היקפה של הזכות אינו נקי מספקות ואין מדובר בערך מוחלט, אלא בזכות יחסית, אשר יש לאזנה נגד עקרונות יסוד אחרים המשתקפים בשיטת המשפט שלנו, ובהם האינטרס והערך החברתי של עשיית הצדק במסגרתם של הליכים משפטיים.

גם בענין שנדון בע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י נדון המתח בין הזכות לגילוי ועיון בהליך משפטי לבין הזכות לפרטיות. שם דובר בעתירה של עובד, לעיין בהסכמי פרישה שנחתמו עם עובדים אחרים, תוך מחיקת פרטיהם המזהים של העובדים.

נפסק כי מלאכת האיזון בין הערכים המתחרים, תעשה לפי אמות מידה של מידתיות: בהתייחס למבחן הרלבנטיות, ותוך בחינה פרטנית של טיב החומר, שגילויו מתבקש, היקפו, שיעור הפגיעה בפרטיות, ומקורו של המידע. כן ינתן משקל לחשיבות המסמכים המבוקשים, לצורך גילוי האמת ומתן הזדמנות לתובע, להוכיח את תביעתו. (במקרה דנא – מדובר בהזדמנות לנתבע, לבסס את הגנתו).

נפסק, כי בנוגע לזכות לפרטיות של צדדים שלישיים, יש ליתן משקל משמעותי, לזכות לפרטיות. על בית הדין לבחון במשורה את הרלבנטיות של החומר הנדרש, כלפי צדדים שלישיים.

מן הדין נבוא לנדון:

בשלב זה, לא שוכנעתי שהגנתו של הנתבע, מחייבת פרישה מלאה של שמות המועמדים.

אני קובע איפוא, שהתובעת תשחיר כל פרט מזהה ביחס למועמדים, וההתייחסות אליהם, תהא על פי האות הראשונה של שמם הפרטי, בצירוף האות הראשונה של שם משפחתם.

כפי שאמרתי לעיל, בשלב זה, איני רואה סיבה לחשיפת שמות המועמדים ופרטיהם, מעבר לחשיפה האמורה.

בנסיבות הענין, אני קובע, כי הנתבע ישא בהוצאות התובעת בגין בקשה זו, בסכום של 3,000 ₪.