עיריית אשדוד נ' ביטון ואח'

החלטה

1.בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשים ביום 23.12.12, בהעדר הגנה.

המדובר בתביעה לפינוי וסילוק יד משטח שייעודו דרך ו/או שטח ציבורי פתוח המצוי בסמיכות לבית עסק בשם "מאפה בתנור", שהינו בבעלות המבקש 3 ואשר היה בחזקת המבקשים 1 ו-2 בשנים 2009-2012, וכן בתביעה לסכום כספי של 121,612 ₪, בגין דמי שימוש ראויים שנעשו בשצ"פ מהלך השנים החל מחודש פברואר 2008 ועד לתחילת חודש אוקטובר שנת 2012.

המדובר כאמור בבית עסק בעל הצמדות סביבו, פרגולה ורמפה, המשמשות בפועל כמקום ישיבה לבאי העסק, שהינו עסק לממכר מוצרי מאכל.

בהתאם להסכמה הדיונית שהושגה בין המבקש 3, בעליו של הנכס, לבין המשיבה, במהלך הדיון שהתקיים בבקשה, מושהית ההחלטה בעניינו לנוכח מהלכים בהם הוא נוקט לשם הסדרת מעמדו של השטח נשוא התובענה, ולפיכך, ניתנת החלטה זו בעניינם של המבקשים 1 ו-2 בלבד (להלן: "המבקשים").

במסגרת הישיבה שנתקיימה במעמד כלל הצדדים נחקרו המבקשים 1 ו-2 ארוכות, והצדדים, למעט המבקש 3, סיכמו טענותיהם.

2.המבקשים אינם מכחישים כי קיבלו את כתב התביעה במועדים הרלבנטים, אולם טוענים כי לאור טענתם בדבר העדר חבות מצידם פנו טלפונית לב"כ המשיבה, הסבירו לו עמדתם ולנוכח הבטחתו כי ההליך יוקפא לפי המצב כפי שהוסבר, לא הגישו כתב הגנה.

על אף האמור, הופתעו המבקשים לקבל את פסק הדין שניתן כנגדם בהעדר הגנה, ובעקבות זאת פנו שוב לב"כ המשיבה, אשר הציב דרישה לתשלום שכרו והודיעם כי בכפוף לכך יוכלו לפנות להסדרת העניין ישירות עם המשיבה.

המבקשים שילמו סך של כ-8,000 ₪ במשרד ב"כ המשיבה, אולם ניסיון ההסדר עם המשיבה לא צלח. המבקשים טוענים כי חרף ההסכמות נפתח כנגדם תיק הוצאה לפועל.

לגופו של עניין, טוענים המבקשים כי שורבבו לתובענה על לא עוול בכפם. המבקשים שכרו את הנכס רק החל משנת 2009, בעוד התביעה מתייחסת לחיוב החל משנת 2008, ואף בפועל כלל אינם מחזיקים בנכס שהושכר להם, ובוודאי שלא בכל שצ"פ באשר הוא, זאת החל מסוף שנת 2012. משאינם הבעלים של הנכס ושל אותן הצמדות, אשר הוספו כפי הנראה ע"י מי שהחזיק בנכס קודם למבקשים ו/או ע"י בעלי הנכס, אינם רשאים הם כיום, כשם שלא היו רשאים לעשות בעבר, לסלק דבר מן הנכס.

המבקשים טוענים כי קיבלו את הנכס במסגרת הסכם שכירות As is, דהיינו, המדובר היה בעסקת שכירות של בית עסק בעל מבנה המשמש כבית מאפה ובכל הצמוד לו סביבו, המשמש לישיבת האורחים הבאים את בית העסק, וכל אשר נעשה במושכר נעשה טרם כניסתם אליו וללא ידיעתם. כך הוצג המושכר בפני המבקשים, כך הוא פעל קודם לכן ואף קיבל בעבר רישיון עסק. הבעלים אף הצהיר כי אין כל מניעה חוקית להפעיל את המקום כמות שהוא.

המבקשים מפנים למוצהר בהסכם השכירות לפיו המדובר ב"נכס מסחרי... וכל הצמוד אליו", כאשר היה ברור לחלוטין כי המדובר בשטח הישיבה שמסביבו, אשר כלל אף פרגולה בעלת היתר סגירה בתקופת החורף ואשר בגינו אף גבתה המשיבה ארנונה והיטל שימור רחובות (חיוב המושת על מקומות כגון בתי קפה הכוללים גם מקומות ישיבה בחוץ).

המבקשים טוענים כי לא הובא לידיעתם מראש דבר המחלוקת למול המשיבה בנוגע לאותה ישיבה בחוץ, ומאחר ולדידם המדובר בחלק בלתי נפרד מהעסק ורווחיותו, ספק אם היו שוכרים אותו לו ידעו על כך ועל ההשלכה העלולה להיות לדבר על האפשרות לקבלת רישיון עסק.

המבקשים טוענים כי ההיפך הוא הנכון, כי כל העת הובטח להם ע"י הבעלים כי המקום קיבל רישיון עסק בעבר ללא קושי, ואף לכשנתחוור להם לבסוף (אף כי באיחור רב) כי הבעיה, הנעוצה בשטח החיצוני, לא תאפשר קבלת רישיון עסק, פעלו לסיום השכירות, טרם תום תקופת האופציה שניתנה להם, ושכרו תחת זאת בית עסק במקום חלופי.

המבקשים מלינים על אופן התנהלות המשיבה, שלא פעלה משך שנים בקשר עם הפלישה הנטענת, בוודאי מול הבעלים המהווים את הכתובת הנכונה לפעולה מסוג זה, וכן מלינים על כך שלא הועמדו ע"י המשיבה על דבר ההכרח בפינויים מהשטח במועדים בהם החזיקו בו כחלק מן המושכר ועל העדר כל התראה ודרישה בכל זמן שהוא קודם למכתב ההתראה טרם הגשת תביעה, בדבר האפשרות כי יחויבו בדמי שכירות בגין החזקה זו. לעמדת המבקשים, המשיבה לא הציגה כל ראיה לפעולות שננקטו על ידה בנושא זה, היא נמנעה מלהתריע בפני המבקשים בהזדמנויות השונות, לרבות בעת פעלו לחידוש רישיון העסק, ולמעשה פעלה בהתרשלות ואף בחוסר תום לב בהגישה את התביעה במצב דברים זה.

המבקשים טוענים אפוא כי המדובר בניסיון לחייבם בסכומי כסף גבוהים, בדיעבד, מבלי לנקוט באמצעים הנדרשים טרם החיוב ואשר היו עשויים לייתרו, ומבלי למצער להתריע על כך מראש, כפי שהיה ראוי שהרשות תעשה.

אף לגוף הסכום הנתבע, טוענים המבקשים כי זכותם לחלוק על חוות הדעת השמאית מטעם המשיבה, שכן המדובר בסכומים מופרזים בנסיבות העניין, ואף בשל כך יש לאפשר להם להתגונן.

המבקשים עותרים אפוא לביטול פסק הדין באופן שיאפשר להם לשטוח טענות ההגנה שבפיהם ויכול שאף להגיש הודעה לצדדים שלישיים כנגד המשיבה ו/או כנגד בעליו של הנכס.

3.המשיבה טוענת מנגד, כי המבקשים לא הגישו כתב הגנה וזאת ללא כל הצדק, וכי לא עומדת להם כל טענת הגנה. לגרסת המשיבה, לאחר שניתן פסק הדין, הובהר למבקשים כי עליהם לשלם או להגיע להסדר תשלומים בגין החוב נשוא פסק הדין ואין שחר לטענות המבקשים בעניין.

המשיבה מפנה להסכם השכירות בו מצוין כי השוכר בדק את מצבו של הנכס, לרבות מצבו התכנוני, וכי מצאו מתאים לצרכיו, ומכאן למדה היא כי ידע על המחלוקת למולה, או כי לכל הפחות היה עליו לדעת זאת, ובכל מקרה בנסיבות אלה אין על המבקשים להלין אלא על עצמם.